Tag Archive for מחשבות

קוצים בתחת

פתאום כולם רוצים ממ"חים. העולם גילה את פייסבוק והוא באטרף.
אני מגלה כמה כל המשחקים והניסויים שלי עם פייסבוק מההתחלה מועילים לי היום, בעידן הממ"חים.
לא יאמן שיש קורסים לפייסבוק. לטוויטר.. קורסים לאנושות מלאכותית.

אנשים עדיין ממשיכים להוריד את התוסף וורדפרס שתרגמתי, אני שמחה מאד מהנושא, ולא פחות מופתעת.
כבר זמן מה שאני רוצה לתרגם עוד תוספים.
כבר תרגמתי תבנית וררדפרס נוספת, ואני שוקלת האם לחלוק אותה אתכם או להשאיר אותה
יחידנית באתר שלמענו תורגמה. אני אעדכן בהמשך.

חיפוש העבודה שלי ממשיך, ואני מתחילה לשקול לקחת עלי כמה פרויקטים של קידום במדיה חברתית ולחזור אל העצמאות. זה יכול להיות תחליף נהדר למשרה בתור שכירה, ללא ספק.
זה הכיוון שבו רציתי ללכת, אבל תכננתי שזה יהיה יותר SEO, ואולי טיפה מאוחר יותר בחיי ועם גיבוי של עבודה כשכירה. הפעם האחרונה שהייתי עצמאית השאירה טראומה של כאבי ראש, טפסים, מע"מים ומסים, ורדיפה אחרי לקוחות וכספים. אחרי הפעם ההיא אמרתי לעצמי – שקט נפשי זה מה שחשוב, השאר פחות נורא.
עד כה, שלוש שנים, נשארתי נאמנה למנטרה הזו, למרות שהוצעו לי פה ושם פרויקטים המקסימום שהסכמתי לעשות
זה לייעץ, וגם אז בתור "טובה לחבר" , או לקדם בהתנדבות לעמותות למיניהן.
אולי זה הזמן לחזור, אולי זו ההזדמנות שאני צריכה לתפוס, עכשיו כשיושבים לי שני פרויקטים שנראים גדולים בקנה
– אולי זה הזמן לתפוס אותם ולהתחיל משם.

ואולי זו שוב תהיה טעות…?

 

אאאאאאאאאאאאאהההההההה!!

 

 

 

הייתם נוהגים במכונית של גוגל?

השנה היא 2013, אוגוסט. כשנתיים בלבד לאחר שרכשה ענקית האינטרנט גוגל את מוטורולה, כשנה לאחר רכישת AOL, כחצי שנה בלבד לאחר רכישת טרנס-אלקט באופן סופי, וחודשיים לאחר רכישת ושינוי שמה של חברת "מזדה" ל"גוגל מוטורס" מודיעה גוגל על גלילת הרכב החדש – Google Explore ברוב הוד והדר.

לרכב החדש יהיה מנוע חזק אך חסכוני במיוחד, כזה שיעשה את הדרך לאילת וחזרה בחצי טאנק, מערכת נהיגת גז מובנית, חיישנים מכל כיוון אפשרי ובתוך כל חלק באוטו, כדי שתמיד הנהג יוכל לדעת מה קורה, בתוך ומחוץ לרכב.
החלל הפנימי של הרכב, שיהיה קטן מידות כדי להתאים לתנועה, ירגיש כמו לימוזינה וישמע כמו אולם קונצרטים.
ניתן להזמין מיני-בר שיגיע עם האוטו.
מערכת האבטחה של האוטו תהיה מהמשוכללות בעולם, ותספק אפשרות לחיבור אונליין למוקדי מעקב ושיטור

הרכב, כמובן, יתפקד בעצמו כ – HotSpot ויהיה מחובר 24 שעות ביממה למאגרי המידע של גוגל.
תוכלו לשלוף יעד נסיעה בשניות, לגלות היכן יש תחנות דלק, לאן שווה לצאת, ואפילו לארגן קופונים למאורע, הכל מהמחשב המובנה ברכב (עם מסך מגע, אלא מה). אם ייגנב הרכב תמיד תוכלו לאתרו בעזרת גוגל והחיבור הרציף,
גוגל תמיד תדע איפה הוא ומה הוא עושה, לכמה זמן הוא עצר, ומתי…
גוגל תדע מתי אתם בבית, ומתי אתם לא. היא תדע לאן אתם נוסעים, תשמע את השיחות שלכם בדיבורית
(ויש האומרים גם בכללי), וכשאתם יוצאים מהרכב עם האנדרואיד שלכם היא תדע לאן הלכתם, עם מי נפגשתם, ומה עשיתם.

יש שיגידו שזה לא כזה שונה ממה שיש היום, אבל אני לא יודעת, האח הגדול גדל וגדל, וזה מתחיל להיות מפחיד..
גוגל תדע מה מס' הרכב שלי, תנאי הביטוח, הפרטים שלי, הפרטים של כולם לרמת האטום, מקושרים מכל מקום שגוגל השתלטה עליו לפני.. וכולנו בובות על חוטים.
הכל מוגש לנו על מגש כלכך נוח, כולל, זול (פאק – חינמי), ומזמין.. מה יקרה אם יום אחד נרצה לטעום משהו אחר ונגלה שזה לא כלכך זמין או קל, שזה או הכל או כלום, או אפילו שאנחנו כבר לא יכולים..?

 

* פוסט זה הובא לכם באדיבות שידורי הפראנויה של כאן לעכשיו

פעם ראשונה

כבר כשהייתי בדרך אמרת שיצאת לסיבוב כדי להרגיע את העצבים.
לא רצית להגיד על מה העצבים, אמרת שתסבירי אחר כך, בבית. אמרתי טוב.
בפנים כבר התעצבנתי. כשאת כועסת על מישהו את בדרך כלל מספרת, ואם את לא מספרת את כנראה כועסת עלי.. אבל אם את כועסת עלי דברי לעזאזל.

מן הסתם לא היתה חניה באיזור הבית. חניתי איפה שאסור, ככה זה עם העצבים – אחרי זה, כשנרגע,  אני אצא לחפש חניה, אולי מחר בבוקר. עכשיו אין לי עצבים לזה, הם עסוקים במשהו אחר לגמרי. עכשיו הם רוצים להגיע הביתה ולהבין מה קרה בחצי שעה שהיית שם ואני לא, ועד שיצאת.
ניתוח זירת פשע.
היה די ברור שהרצפה בכניסה עברה איזשהו נקיון, בטח אחד הכלבים לא התאפק.. תוהה לעצמי אם זה מה שהעלה לך את הסעיף. בהתאמה, שטיח הכניסה למקלחת נמצא בתוך האמבטיה, מחכה לשטיפה. מנסה לראות לתוך המטבח, סימנים של הרס, לכלוך.. לא. בתוך המקרר מונח האורז ששכחתי להכניס לפני שיצאתי, ממשיכה לתהות לעצמי.
המטאטא עדיין בחוץ במרפסת, איפה שהשארתי אותו, אולי בכלל לא היה כאן בלאגן?
כתם בלתי מזוהה על הספה, ריח של רוטב, מנסה להזכר מתי הזמנתי אוכל ומה הוא היה כשהיה לו רוטב כזה.
מבט בשקית האשפה מזכיר לי את מוזס, ריח של ערבוב של רטבים. לא זוכרת שהשארתי שאריות מהמוזס באיזור האכילה.

עדיין לא חזרת. מאכילה את הכלבים, מנקה קצת מסביב, הולכת למקלחת ומתחילה לשטוף את השטיח.
העצבים מחכים שתחזרי.
אחרי השטיפה תולה בחוץ ליבוש, ורוחצת ידיים, את חוזרת. מוזר באויר.
לא כלכך מנשקת, לא כלכך מתייחסת. נכנסת לרחוץ ידיים.
אצלי מתעורר השדון הקטן שלי, זה שתמיד מגיע לשם בזמן כדי להגיד Fuck it.
היא רוצה לעשות פרצופים במקום לדבר? שתעשה.
היא רוצה ללכת לחדר לשבת מול המחשב ולהתעלם? שתלך.
כשתרצה היא תבוא.
לא מסוגלת, הולכת לחדר מחשב לראות מה קורה, לוקחת לי משהו בדרך כתירוץ וחוזרת לסלון.
יוצאת. סגרתי אחרי את הדלת טיפה חזק מדי כנראה, והיא נתקעה. אחרי כמה דקות את נאבקת בה קצת ויוצאת תוך נזיפת משהו עם טריקת דלת. אני עונה שלא טרקתי.
את מתעלמת והולכת לחדר השינה, אני צועקת אחריך "מה?!", את לא עונה.
אני לא יכולה יותר. הולכת לחדר השינה ושואלת "מה קרה? אפשר להבין?"
ואז את יורה – האורז ששכחתי להכניס למקרר, שקית הזבל שלא הוצאתי ושקית המוזס שהכלבים הורידו מהשיש והחריבו ממנה את הרטבים שנשארו, הכלים.
אני רוצה למות.
חושבת על אותם ימים שהייתי בבית, וניקיתי וסידרתי וכיבסתי כדי שתחזרי מהעבודה לבית נקי, כועסת עליך.
יורה משהו על הכלים והזבל ויוצאת.
ואז חוזרת, אומרת לך את אותם דברים. את אומרת לי "לא בשבילי את צריכה לעשות, בשבילך, שיהיה לך נעים"
אני אומרת שלא הכלים אלו הם שעושים לי נעים. הולכת.

כמה אפשר להתבשל, כמה אפשר לתהות, כמה?
אבל על זה? על זה כל העצבים שלא נרגעו אפילו אחרי כל הטיול?
את הולכת לחדר השינה, לא אומרת לילה טוב.
אני שואלת את עצמי מה אמרת אז – לא לתת לך ללכת לישון כועסת, או לא לתת לך לצאת מהבית כועסת.
מחליטה שזה היה לישון, הולכת לחדר השינה. "באתי להציק"
לפחות קצת החזרת ליטוף כשבאתי, נשארת בספר. חיכיתי שתסיימי את העמוד, הרי יש סדרים פה.
סיימת את העמוד, או שהחלטת אחרת, אבל פתאום ראיתי שאת מסתכלת עלי. החלטתי להתחנף.
התחלנו לדבר, אמרתי שאנסה לשפר את המצב, עדיין מנסה לחשוב מה בדיוק לי מפריע, לא יודעת איך להגיד.
סוג של שיחה ארוכה, הרבה שתיקות. אני כבר לא יודעת מה את רוצה, כואב, מוזר.
בסוף אני מלטפת אותך, את מחבקת קצת חזרה, אני עדיין לא יודעת מה את רוצה.

הלכת לישון, הלכתי להזיז את האוטו מהחניה האסורה, דווקא מצאתי די מהר ויחסית קרוב, זה נחמד.
חזרתי לבית ישן, מבולבלת, עדיין לא מסוגלת לחזור למיטה, לידך. רוצה, לא יודעת אם את.

זבוב על הקיר

את יודעת שאת יודעת לכתוב.
את לוקחת את העט ביד, מניחה על נייר ויוצאת אומנות.
את מניחה את האצבעות על המקלדת, וזורמות מילים, פסקאות, שירה – ריקוד.
את מראה לי דברים שאת כותבת, גם אם זה משהו שעוד לא מוכן, את יודעת שאת יודעת לכתוב.

זה מדהים אותי, וזה מטריף אותי.
זה בא לך כלכך בקלות

אני מתה על זה.

אין הרבה דברים שיותר מרתקים אותי מלשבת ליד אדם שכותב ולהסתכל עליו. לראות איך המוח עובד, מאיפה ומתי באה המילה ההיא, המשפט ההוא, בניסוח הזה. רוצה להיות זבוב על הקיר, אבל שבב קטן בתוך המוח עדיף בהרבה.. מרתק, מדהים. לכל אחד הסגנון שלו, ולמה – אני רוצה לראות הכל, מאיפה זה בא, לאן זה הולך, ואילו תחנות היו בדרך.

1,000 דרכים למות

לפעמים נראה כאילו האמריקאים המציאו את המושג "טפשות".
שני רדנקים שמנסים לגנוב דלק ובולעים חצי ממה שניסו לגנוב, עוד כמה חבר'ה רדנקים יורים דלעות מתותח והורגים מישהו, רדנק פה, רדנקית שם, לפעמים כמה חבר'ה מערבות הצפון, בודדים בלבד בעלי אזרחות לא אמריקאית..
אני אומרת – אולי יש כאן חוקיות.

כבר חודש שאני עוברת דירה. חודש.
יש חבר עם טנדר גדול, אמריקאי, של רדנקים. אמר, אני אעזור, נמצא זמן. סמכתי עליו. כל מה שגדול מספיק
להכנס ל- או לעלות על השברולט ספארק שלי הוכנס, או הועלה ונקשר.
כורסאות, מזרונים, כסאות, ספריות, ספרים, בגדים, ארגזים, מדפים. לא הרבה נכנס בשברולט ספארק.
חודש.
משתי דירות לאחת, בסוף החבר הצליח רק פעם אחת להגיע לאחת הדירות (ככה זה, אין זמן לנשום בין העבודה לסידורים לילדים – בגלל זה אנשים מפגינים בכל הארץ וגרים באוהלים כבר חודש), אז לדירה השניה היה צריך לקחת הובלה בכל זאת. לזה חיכינו חודש. בין לבין גם הצלחתי לעבוד די הרבה, לא ברור איך (ממילא קשה לחלק את הזמן בין ההעברות ליציאות לסקס).
זה היה יכול להיות פחות מתיש, אני כמעט בטוחה. לפחות בחצי.

העיקר – אנחנו פה. אנחנו..
הייתי בטוחה שיקח לי עוד שנים לעשות כזה דבר, נראה שטעיתי. אני מקווה שלטובה.
זה מרגיש לטובה, זה גם מרגיש מוזר, וזה קצת קשה להשתלט על הכל ביחד, ולהתעלם ממשקעים לא קשורים בנוסף, וללמוד מחדש עוד בן אדם, וללמוד מחדש אותך, כי סך הכל.. עדיין.

עוד אמריקאית צולה את עצמה במיטת שיזוף בתוספת איזה כימיקל, שפית מתמחה גונבת מתכונים מהשף ומתחבאה בתנור, אחת שהתחתנה עם טרוריסט מוסלמי והחליטה לירות בקלצ'ניקוב בחתונה, אדיוט שניסה להחליף לעצמו את הדם כדי להתחמק מבדיקת סמים , אל תגידו לי שזו רק מקריות..

לפעמים אני מצליחה לדמיין חיים ככה. שווים, שלווים, נעימים, מלאים בספרים ומוזיקה, ממלאים. לפעמים אני מבינה שאם משהו פה ידפוק את זה זו תהיה כנראה אני.