Tag Archive for מחשבות

זו רק אני וה-Branding שלי

כן, זה הגיע גם אלי. לפני מספר דקות רכשתי גם אני בגאווה את הדומיין עם השם שלי, לא כי יש לי בהכרח משהו לעשות איתו כרגע, אלא יותר כי זה השם שלי ואני רוצה שהוא יהיה שלי, ושאם אני ארצה מתישהו לעשות איתו משהו – אני אוכל.

בקרוב www.limorbarenholtz.com יהיה באויר ואני אצטרך להחליט מה לעשות איתו בינתיים כשאני לא עושה איתו כלום. אולי לשים לו מן עמוד פתיחה זמני שיגיד שלום למי שמגיע בטעות לאיזור, או שאולי בכלל כן אשקיע בבניית עמוד או אתר קטן עם קצת יותר מידע ופונקציונליות, כזה שמפנה אנשים לכל מיני מקומות אחרים. אולי בכלל אעשה לו רידירקט (Redirect) בינתיים למקום אחר, גם זו שיטה של הרבה אנשים.

כך או כך אני מרחיבה את דריסת הרגל שלי ברשת, במקרה הזה עם אלמנט שנחשב דווקא די בסיסי – פשוט אתר עם השם שלי בתור שם המתחם. העניין הזה נחשב לאלמנט חשוב בתעשיית בקידום העצמי בימינו – לא בהכרח קידום האתרים אבל בהחלט הקידום העצמי. יצירת ה"שם" או המוניטין התרחבה לרשת, וכל אדם המעוניין שיהיה לו שם צריך אתר, כמו שלט, שימלא את הצורך הזה. יש אמנם הרבה פלטפורמות שמספקות אתרים קטנים בחינם, או ממש עמודי פרופילים על אנשים ועסקים, אבל אף אחד מהדברים האלה לא משתווה לאתר עם שם המתחם שלך – בהנחה והאתר פעיל ומעודכן כמובן. רק צריך להסתכל על ענקים כמו CNN – אם כתובת האינטרנט שלהם היתה משהו אחר מ-cnn.com זה היה לא פחות מפדיחה מבחינת המוצר (Brand).

אם כך, בינתיים יופי. כשאחליט מה אני רוצה לעשות עם הדומיין הנ"ל יהיה הרבה יותר טוב, זה בטוח. בינתיים אני מנסה להחליט איזו שפה בכלל תהיה שם, או יותר נכון – האם בא לי שכדי להגיע לבלוג שלי, כמה שלא יהיה מיותר, אנשים יצטרכו לכתוב את כל השם ושם המשפחה שלי בשורת הכתובת? יש לי חולשה לשמות מתחם קצרים, ולכן יש סיכוי טוב שאשיג לי עוד דומיין-שהוא ואשתעשע גם בו.

או בקיצור – תארזו, בקרוב עוברים דירה. שוב. 😉

עוברים דירה

קטנוניות של שנה חדשה

ועכשיו ששרדנו את סוף העולם, שהיה גם יום ההולדת שלי, אפשר להמשיך לעשות תוכניות לעתיד, לפחות עד התיאוריה הבאה שתצפה את חורבן העולם כפי שאנו מכירים אותו כיום – כיף.

לפי בני המאיה, הלא הם אלו שפירשנו לא נכון את כתביהם ועל סמך זה החלטנו שהנה מגיע סוף העולם, נגמר בימים אלו מחזור בן כ-5,125 שנה ופשוט מתחיל מחזור החדש. המחזור החדש מצופה להיות מאופיין בחיבור טוב יותר לטבע ולאחרים. למעשה בין כל כתבי בני המאיה שנמצאו עד כה טרם נמצא שום אזכור למונח הדומה אפילו ל"סוף העולם" או אחרית הימים.

אישית, בימים שעוד חשבנו שהנה מגיע סוף העולם, תכננתי לעשות מסיבת יום הולדת גדולה ומפוצצת ולסגור את העולם הזה כמו שצריך. אחר כך כשהתגלתה הטעות הוחלט להחליף את החגיגות בצימר ושלג, החלטה שהתגלתה כנהדרת. את יום ההולדת שלי ביליתי בג'קוזי בצפון צפון צפון הארץ מוקפת בהרים, ערפל ושלג. מבחינתי סוף העולם יכל להגיע גם אז, אין ספק.

מה עוד אדם צריך חוץ ממקום חם ונעים להיות בו עם האהבה שלו כשקר ושלג בחוץ, עם קצת אוכל טוב, שתיה טובה, משהו טוב לעשן והרבה הרבה אהבה?

 

או, אני שמחה ששאלתם! והתשובה – לכתוב קצת על גוגל!
לא לא, באמת שלא, זה סתם היה מעבר נושא לא הכי אלגנטי בעולם 😉

אז מה חדש בעולם גוגל?
ובכן, החגים והשנה החדשה באים עלינו, עכשיו שלא הוכחדנו מעל האדמה, וגוגל כמובן יוצאים עם דודל חמוד ומושקע כמו שאנחנו מכירים:

גוגל דודל לקריסמס

הדודל של גוגל לכבוד החגים והשנה החדשה

 

וכמו כבכל דבר שמדבר על דברים של דתיים – גם גוגל לא חסינים!
מסתבר שגוגל יקירינו ברוב חוצפתם הגדירו שהכיתוב בבלונית הקטנה שמופיעה כאשר עוברים מעל הציור עם העכבר (Hover) יהיה "חגים שמחים מגוגל!" וחשבו שזה יעבור בשלום.
ובכן, לא. כאשר ראו כל מיני ארגונים נוצריים שגוגל מעלים דבר שכזה שלא מאזכר בצורה ספציפית את חג החגים – הלא הוא קריסמס – הורמה קול צעקה – הכיצד? הייתכן? איך מעזה גוגל "להרוס את רוח החג"? (כן, במילים אלו ממש).

Happy holidays doodle

הדודל של גוגל עם הכיתוב המופיע – חגים שמחים מגוגל!

גוגל, שכל שנה מפרסמים ברכות כאלה, לא הראו התרגשות ורק אמרו שהם מצטערים מאד שאנשים מרגישים כך, ושמטרתם היא לשמח עם הציורים הנחמדים ולא להכעיס או לפגוע. כמובן שלא השתנתה הכתובית או הציור או כל דבר אחר.

נשאלת השאלה מדוע לא כתבו בגוגל פשוט Merry Christmas בכל הדודלים של היום, והלכו על "חגים שמחים". חנוכה הרי כבר היה, הקוואנזה מתחילה יום אחרי וכלל אינה מאוזכרת בדודל עצמו. אולי משום שבארצות אחרות כמו רוסיה למשל חוגגים את חג המולד בתאריכים אחרים?
כך או כך נראה שגוגל יקבלו ביקורת מצד זה או אחר של אותה דת.

DK Google doodle

גוגל דודל בדנמרק, שם הכיתוב כן מתרגם ל"חג מולד שמח!" ולא ל"חגים שמחים"

הרי כולנו יודעים מה יהיה עכשיו

זו הרי לא הפעם הראשונה שאנחנו פה.
עוברת תקופה, היעלמות, חזרה קלילה – לפעמים חזרה לשם היעלמות לשם חזרה בשנית, ואז נופלת ההחלטה: צריך לעבור דירה. יותר מדי אנשים כבר מכירים, יותר מדי מכירים כבר מכירים אם להיות מדויקים.

הפעם אני חווה דילמה קצת שונה, פשוט כי אני לא בטוחה שאני רוצה לוותר על שם  המתחם הנוכחי. הוא מוכר, הוא נחמד, הוא קצר, והוא גם בשימוש אצלי במיילים בנוסף לאתר. האם לא הספיקה כבר ההתעללות שלי בכל מכרי שנדרשים כל תקופה מסויימת לעדכן את כתובת המייל שלי ששמורה אצלם?
ומצד שני, להתחיל מחדש באותו המקום? משהו נראה לא לגמרי הגיוני בזה.
דף חדש הוא דף חדש, לא דף שמחקו את מה שהיה כתוב עליו והנה כותבים עליו שוב, לא?

אז מה אעשה? אולי פשוט אחזור לכתוב פה? אולי פשוט אמשיך לכתוב על מה ואיך שבא לי ואתעלם ממי שמכיר אותי ואולי קורא כל מיני וידויים? אולי באמת.

 

מה שבטוח שלא משנה מה אחליט, ואיך שלא יהיה – לכל הפחות יהיה פה שינוי עיצוב. את זה אני יכולה לומר כרגע בבטחון מלא!
עכשיו אני רק צריכה למצוא עיצוב שיראה לי טוב.. את אלו מאד קשה לי למצוא, במיוחד מתורגם לעברית (ואני מנסה להמנע מפרויקט תרגום נוסף)

 

צריך לחשוב. רעיונות?

מה עושים כשהמוח לא רוצה לעבוד?

לכולנו יש את הימים האלה.
קמנו בבוקר, עולם כמנהגו נוהג, הכל נראה תקין ועם זאת משהו באויר מרגיש קצת אחרת.
לאורך כל היום אותה תחושה רודפת אותנו, ולמרות שהיא לא מפריעה ממש במהלך היום היא משרה אי נוחות בלתי מוסברת, כזו אי נוחות שאי אפשר אפילו לדעת אם היא באה בטוב או ברע, ובעיקר מה שהיא עושה זה למנוע מהמוח שלכם להצליח להתרכז באמת לעומק במה שהוא צריך להתרכז בו.

כן כן, הימים האלה שבהם המוח לא מתחבר לשאר הגוף.
אתם שם, אתם עושים, הידיים זזות, הפה מדבר, דברים קורים מסביב… אבל אתם לא באמת באמת שם.
אתם לא חסרי איפוס לגמרי, אבל גם לא לגמרי שם, שזה מה שגורם לתחושות המוזרות.. חצי הילוך, חצי קלאץ'
– איך שלא תקראו לזה, היום התפוקה שלכם כנראה תהיה נמוכה יותר אם העבודה שלכם קשורה ליצירה ומחשבה.

אז כזה.

למזלי אצלי למידה היא חלק בלתי נפרד מהמקצוע וקריאת בלוגים ומאמרים, קריאת עדכונים ברשת ושלל אתרי חדשות אינטרנט נחשבים אצלי לעבודה שוטפת. גם אם לא כתבתי בעצמי מאמר היום, גם אם לא השגתי עוד כמה קישורים, לפחות יש לי דרך לעשות משהו יעיל למרות שהמוח מסרב לשתף פעולה.
לכן בימים שכאלה אני מוצאת שהדרך הכי טובה להתמודדות עם הבעיה היא פשוט להרגע ולעשות דברים אחרים,
לפחות עד שהמוח מתפנה למה שהוא באמת אמור לחשוב עליו. הרי אחד מהיתרונות של עבודה בקידום אתרים הוא
שזו עבודה שאפשר לעשות אותה בכל שעה ביום, ועיכוב של כמה שעות הוא משהו שאפשר בקלות לפצות עליו אחר
כך, בניגוד להרבה תחומי תעסוקה אחרים.

לכן ביום שכזה אני אקרא מאמרים ובלוגים שמזמן לא קראתי, אתעדכן בכל חדשה ומבזק ממה שמעניין אותי, ואתן
למוח שלי לנדוד ולתהות על משמעות הדברים, הרי זו גם למידה.

אז אני פותחת לי רדיו, נכנסת לעיתון שלי לראות מה חדש, מתעדכנת בטוויטר ומשתדלת מאד לא לתת למוח הסורר
שלי להסחף פנימה, כותבת איזה פוסט סתמי (אהמ) בבלוג, ובין לבין מנסה לעשות את כל מה שצריך. היום קשה
לדבר על להגדיל ראש, הרי מכאן התחלנו.
קוראת עוד פוסט ועוד חדשה, משתקעת בדיון על קישורים חיצוניים ועוברת ממנו לדיון על מתי יהיה העדכון הבא
של גוגל. ברוב המקרים מתישהו במהלך היום תכה אותי המוזה הנעלמה בידה הענוגה ותגיד "הגעתי!" ואז אוכל לשבת
ולעבוד קצת על תכנים איכותיים לאתרים של הלקוחות, על לענות לשאלות של אנשים בכל מיני פורומים, על להשקיע מעצמי כדי להעשיר אחרים – הדברים שמהם בנויים קישורים.

 

והנה, לאט לאט אבל די בטוח – עבר לו היום.. שלום שלום 🙂

 

דלקת ריאות

ובכן, היום על שולחננו נושא שמציק לי רבות, והיום אף יותר.
במזל טוב נגמר היום רשמית חודש נובמבר, והגיע בגאון היום הראשון לחודש דצמבר, חודש היומולדת שלי.
למי שלא יודע היום הוא יום האיידס הבין לאומי, ונכון להרגע אין אזכור באף אחד מאתרי החדשות לנושא,
לא בכותרות ולא במדורי ה – "בריאות" למיניהם. איידס זה לא משהו חשוב, שששש, לאפחד אין איידס פה.

למי שלא יודע איידס, או נגיף ה – HIV תוקף את המערכת החיסונית של האדם, ומשתק אותה.
מכאן שמה – מחלת הכשל החיסוני הנרכש.
המחלה התגלתה לראשונה ב – 1981 כאשר אושפזו חמישה חולים הסובלים מזיהומים בריאות וכשלים חיסוניים
שהרפואה הכירה רק כמומים מולדים עד לאותה נקודה. המכנה המשותף לאותם חמישה חולים ראשונים – הם היו הומוסקסואלים. מהר מאד כונתה המחלה "מחלת הכשל החיסוני של ההומוסקסואלים"

מקרים נוספים של כשלים חיסוניים שהרפואה הכירה רק כמומים מולדים או כשלים חיסוניים של חולי סרטן החלו לצוץ:
"במרכז לפיקוח על מחלות מידבקות (CDC) הבינו שמדובר במחלה שמועברת במגע מיני וניסו לחפש עוד מכנה משותף. החוקרים מהמרכז החלו לתחקר אנשים לגבי שותפיהם למיטה, וכרבע מהם ציינו את השם גטאן דוגאס. בתוך זמן קצר אותר אותו בחור, גבר צעיר ונאה, דייל בחברת התעופה הקנדית, והתברר שאף הוא סובל מתסמונת דומה. לאחר תחקור מעמיק שלו התברר לחוקרים כי גטאן טס ממקום למקום כשבכל נמל תעופה ממתין לו מאהב. חולה זה קיבל את הכינוי "החולה הראשון" (patient zero), אם כי עד היום לא ברור אם באמת היה ההומוסקסואל הראשון שנדבק בנגיף."

ברור שאנחנו מדברים על זמנים שונים, שהיום זה כבר לא ככה.
היום כבר יש קוקטייל תרופות שמצליח לבלום אם הנגיף, היום יודעים שגם אם נדבקים יכולים לחיות עד שיבה טובה, היום יודעים שהומוסקסואליות זו לא מחלה, ויודעים גם שאפשר לקבל איידס מעירוי בבית החולים,
או טיפול בפצוע בקרב, מסתם מין לא מוגן בחו"ל ושלא לדבר על אונס.
היום יודעים שאיידס היא לא מלה נרדפת להומו, לזונה, לנרקומן.

אז למה עדיין קוראים לזה "דלקת ריאות" כל פעם?