Tag Archive for גאווה

גוגל גאה

תראו איזה חמודים הם בגוגל, לכבוד יום הגאווה הכניסו גוגל Easter Egg מיוחדת לממשק החיפוש שלהם, שגורמת לפס נחמד בצבעי הגאווה להופיע בחיפוש כאשר מחפשים מונחים "גאים" כמו Gay, Pride, LGBT וכיו"ב.

גוגל ידועים בחיבתם למחוות קטנות ומקפידים לציין ימים מיוחדים בשנה על ידי שינויים קטנים ונחמדים בממשק החיפוש שלהם, הנקראים גוגל דודל.
רק אתמול עשו גוגל מחווה לממציא מכונת הטיורינג אלן טיורינג לכבוד יום הולדתו ה – 100 הדודל של גוגל הציג מכונת טיורינג שיצרה גוגל לכבוד האירוע, בוידאו למטה תוכלו לראות כיצד לפתור את המשוואה של טיורינג בגוגל דודל המדובר

 

גוגל אוהבים לגרום לנו לחכות בכליון עיניים לדודל הבא, ולנסות למצוא דודלים ו Easter Eggs אפילו כשאין… מעניין מה יהיה המשחק הבא 🙂

 

 

מחאה של תחילת קיץ

הרי ידענו שזה יגמר בדיווחים על אלימות ותמונות כל הנזקים. קיווינו שלא.

תחילת הערב, השעה 20:30, זוגתי ואנוכי מגיעות לשדרות רוטשילד פינת רחוב נחמני, מול הבר-נוער בו בוצע פיגוע הרצח הנוראי בכמה ילדים שכל חטאם היה התלבטות בקשר לנטייתם המינית.
במקום נמצאים כבר אלפים בודדים, שלטים, מגפונים, דגלים דגלים וצעקות שירה. מעגל מתופפים מתחיל וכולם עושים כמה שיותר רעש – הפגנה. הפגנה נגד הסתה ובורות, לא ניתן לאנסטסיה וחבריה לחשוב שאפשר לומר כל דבר בלי לקחת אחריות על מה שקהל המצביעים הבור והחמום שלהם יעשה בעקבות הדברים הללו. מספיק לראות חלק מהטוקבקים בכתבה המקושרת כדי להבין מי הם אותם חוליות חסרות באבולוציה שמדובר עליהם.

לקראת השעה עשר מתחילה ההפגנה שלנו לנוע לכיוון כיכר הבימה כדי להצטרף להפגנה "המרכזית" של המחאה. כמו קודם – תופים, שירים, סיסמאות ושלטים, והרבה הרבה דגלים. ניידת משטרה עומדת על הכביש ואומרת לכולם לעלות אל השדרה ולא ללכת על הכביש, כי רוצים לפתוח אותו. המפגינים כמובן עולים לשדרה וקצת אחרי שוב יורדים את הכביש. הרי ממילא הכביש כבר חסום בהמשך בגלל ההפגנה המרכזית. כאן למרות חוסר ההסכמה, למרות המשחקים ולמרות חוסר הציות לא היה ולו בדל קטן של אלימות, רק הרבה אנשים הולכים ביחד.
את התחושה קשה לתאר, מאות של אנשים צועדים שרים וצועקים, מתופפים ורוקדים, כולם הולכים כאיש אחד לכיוון כיכר הבימה ומתחברים אט אט עם ההמון המתאסף שם.
מרגיש כאילו כולם שם, כולם יפים, כולם שרים, כולם רוצים שלום. אנחנו הולכות להתרענן בגלידה ליד הבימה.
הנוכחות המשטרתית מורגשת מאד, כל הכיכר מלאה בכל סוגי השוטרים.

ואז פתאום מתחיל בלאגן. מתוך הגלידריה אנחנו שומעות פתאום שאון צעקות ושריקות, והמוני אנשים רצים לכיוון הכיכר, מפגינים ושוטרים. ביציאה מהגלידריה רואים מעגל שוטרים ומפגינים גדול ומעורבב, הרבה צלמים בכל מקום גבוה, והרבה שריקות בוז משאר המפגינים ברחוב. אף אחד לא מתקרב לעין המהומה, אף אחד לא קופץ פנימה, כולם רק מנסים לראות מה בדיוק קורה בתוך תוכו של המעגל. כעבור דקה פורצת החוצה מהמעגל חבורת שוטרים תוך כדי גרירה של מפגין על הרצפה הצידה. עשרה שוטרים מקיפים ומחזיקים\גוררים את הבחור ומאחוריהם מפגינים צועקים – אף אחד לא יורק או זורק. כולם שרים לשוטרים שגם להם מגיע יותר, השאר מצלמים.

חמש דקות של שקט יחסי – כלומר רק שירים וצעקות, תיפופים וריקודים בלי אלימות ומעצרים – והנה פתאום עוזבים השוטרים בכיכר הבימה את הכל ומתחילים לרוץ לכיוון רחוב אבן גבירול, הכח נחלק. שמועות על חסימה שמתחילה בקפלן-אבן גבירול עולות באויר ואנחנו מבינות לאן רצו השוטרים, ומתחילות ללכת לכיוון הצומת כדי לראות על מה מדובר. מרחוק אפשר לראות רק ניידת משטרה אחת באופק, אז החלטנו להמשיך ללכת לכיוון הצומת כדי לראות מה קורה, וגם כדי לעשות טיול קטן, ולא לחזור לכיכר הבימה. כשהגענו כבר לצומת היא היתה מלאה במפגינים ושטרים, כאשר השוטרים מנסים לחסום בגופם את המפגינים מלהמשיך לצעוד על הכביש ולהכנס לרחוב אבן גבירול – בכיוון כיכר רבין. זה היה מחזה קצת מגוחך לראות את השוטרים מנסים לחסום את מתקפת האנשים שהגיעה מכל עבר. רוב המפגינים ירדו מרחוב דיזנגוף אל אבן גבירול, אבל קהל רב הגיע איתנו מכיוון אבל גבירול, ועוד הגיעו גם מכיוון כיכר רבין אנשים שכבר חיכו שם. המצב שנוצר היה כמובן מגוחך – השוטרים יוצרים מחסום ומאחוריהם פשוט הולכים אנשים, המחסום לא יכול לחסום את כל הכיוונים, ולא את כל המסה הזאת.

שוב אלימות: שני חבר'ה לבושים כליצנים הולכים בין המג"בניקים והיס"מניקים, מחקים את התנועות ואת הפרצופים, כן, קצת צוחקים עליהם אבל לא נוגעים, לא צועקים, לא יורקים – פשוט צוחקים עליהם מול העיניים על חוסר היכולת שלהם לנטרל את ההפגנה, ועל הניהול הכושל של כל האירועים הנ"ל – שום דבר שמצדיק את קצין היס"מ שרץ אל תוף אחד מהליצנים הללו, נכנס בו והעיף אותו כמה מטרים אחורה אל תוך קהל המפגינים. פשוט רץ אליו כמה מטרים ונכנס בו, כמו משאית. יגיד מי שרוצה מה שרוצה על פרובוקציות, כי לצחוק עליהם אולי זו פרובוקציה, אבל שום דבר לא מצדיק את הצעד שעשה הקצין ואת האלימות שבה השתמש. את זה ראיתי ממרחק של שני מטרים, ואף אחד לא יוכל לשכנע אותי אחרת. זהו גם השלב שבו הוצאנו אנחנו את הטלפונים והתחלנו לצלם הכל, את המון האדם, את השוטרים, ואת המפגש בין ההמון לשוטרים.
גם תמונה נחמדה עם יס"מניק יצאה מזה, אבל יס"מניק אחד נחמד לא מכפר על הקצין מלא האגו והריק משכל שלו.

הקרב ממשיך, מצד אחד השוטרים מנסים לנטרל את המחאה, למנוע מהמפגינים להגיע לכיכר רבין ולפזר אותם. מהצד השני המפגינים שלא באו כדי לחזור הביתה היום מוותרים על צומת קפלן ועולים חזרה לרחוב דיזנגוף תך כדי שהם (אנחנו) עוקפים כל מחסום שנבנה, יש מספיק רחובות בדרך לכיכר רבין והמפגינים מדווחים אחד לשני איפה ישנים מחסומים ונעים בין הרחובות עד הירידה שוב לרחוב אבן גבירול וההשתלטות על כיכר רבין. מהר מאד הכיכר ואלפי אנשים באופק, הרעש עולה, הכבישים חסומים ואלפי אנשים מכסים את הכיכר ואת הכביש שלידה. הנהגים במכוניות שנתקעו באמצעה של ההפגנה יש לציין מראים תמיכה, מצפצפים ומוסרים בהצלחה – אמרנו כבר שאין אלימות?
ושוב עולה רעש גדול, המפגינים עוברים את כביש אבן גבירול אל הבניינים ומתחילים לעשות רעש בכל צורה אפשרית, בדפיקות על הקירות, העמודים והפחים, על כל דבר שעושה רעש. אף אחד לא קופץ על אף שוטר, רק דפיקות על קירות וצעקות רמות – רעש עד השמיים, וכמו מקודם מדי פעם נכנסת קבוצה של 20 מג"בניקים בדחיפות וריצה אל תוך קהל המפגינים ויוצאת משם גוררת עוד מפגין שלא ברור מה עשה. ואחריהם קהל אנשים צועקים ושורקים ודופקים על העמודים. השוטרים טוענים שהיו שם סלעים ואבנים, אני לא יודעת מה אתכם אבל עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שראיתי סלע זרוק באבן גבירול, ככה רק מחכה שירימו אותו ויזרקו אותו על שוטר. במילים אחרות – בולשיט. קללות בטוח היו, צעקות בטוח, שירים בטח ובטח – לא נזרקו אבנים ובטח שלא סלעים.

והנה הגענו לדיסקונט, שוב חבורת שוטרים פורצת פנימה, שוב נגרר מפגין החוצה, השוטרים משתלטים על הכניסה לבנק ומשם יוצאים לתפוס מפגינים ומושכים אותם איתם – אף מפגין לא בועט ובודאי שלא זורק חפצים על זכוכית הבנק, אף אחד לא מנסה לעשות נזק לבנק. מכונית מנסה לעבור על הכביש, למרות שהכל חסום, הנהג יוצא מהאוטו ומתחיל לצעוק על המפגינים (חכם), הילדה בתוך האוטו מתחילה לבכות, הנהג הטיפש נכנס חזרה למכונית ונוסע לאט לאט עד שהוא מגיע אל מחסום השוטרים שנותנים לו לעבור ולהחלץ. המפגינים חולשים כבר על כל הכיכר, מתחת לבניין העירייה באמצע הצומת מוקם אוהל סמלי, המפגינים רוקדים לידו קצת וממשיכים במצעד, היעד – לא ידוע אבל צועדים, אומרים שלכיוון איילון.

בשלב זה השעה היתה כבר די מאוחרת ואנחנו החלטנו לפרוש לביתנו, ההפגנה נמשכה עוד אחרי, נתיבי איילון נחסמו קלות, ונזק נגרם לחלון בנק הפועלים שגם היה בדרך. אחרי מה שראיתי ליד בנק דיסקונט ובכיכר הבימה משום מה הגרסה של השוטרים שנזרקו שם סלעים ובעטו בחלונות נראית לי הרבה פחות אמינה מהגרסה של המפגינים בה הכח שבו השתמשו השוטרים גרם לכל הנזקים המשניים. ככה זה כשאתה משתמש בלובי של בנק כתחנת עיכוב ומעצר.

ולמען האמת – עד אתמול בלילה הייתי במחנה ההוא, הזה שאומר שהמפגינים באמת מחפשים יותר מדי את הפרובוקציות והמעצרים. זה נגמר.

בבוקר כמובן כל הכותרות זועקות אלימות, וכולם מאשימים את המפגינים שהיו צריכים להיות תרבותיים. ובכן, בתור אחת שהיתה שם אני יכולה לומר בוודאות שכל אלימות שראיתי באה מצד השוטרים במאת האחוזים.
אפשר לדבר על פרובוקציות עד מחר, אבל שום פרובוקציה לא מצדיקה את כמות והיקף הכח שהופעל אתמול כנגד המפגינים, שלא לדבר על כמות המעצרים. המשטרה אתמול לא עשתה סדר, ולא שמרה על זכות העם להפגין, המשטרה אתמול הגנה רק על האגו שלה, בקנאות.

והרשת גועשת – קצת מתגובות הגולשים על ההפגנה של אתמול

דלקת ריאות

ובכן, היום על שולחננו נושא שמציק לי רבות, והיום אף יותר.
במזל טוב נגמר היום רשמית חודש נובמבר, והגיע בגאון היום הראשון לחודש דצמבר, חודש היומולדת שלי.
למי שלא יודע היום הוא יום האיידס הבין לאומי, ונכון להרגע אין אזכור באף אחד מאתרי החדשות לנושא,
לא בכותרות ולא במדורי ה – "בריאות" למיניהם. איידס זה לא משהו חשוב, שששש, לאפחד אין איידס פה.

למי שלא יודע איידס, או נגיף ה – HIV תוקף את המערכת החיסונית של האדם, ומשתק אותה.
מכאן שמה – מחלת הכשל החיסוני הנרכש.
המחלה התגלתה לראשונה ב – 1981 כאשר אושפזו חמישה חולים הסובלים מזיהומים בריאות וכשלים חיסוניים
שהרפואה הכירה רק כמומים מולדים עד לאותה נקודה. המכנה המשותף לאותם חמישה חולים ראשונים – הם היו הומוסקסואלים. מהר מאד כונתה המחלה "מחלת הכשל החיסוני של ההומוסקסואלים"

מקרים נוספים של כשלים חיסוניים שהרפואה הכירה רק כמומים מולדים או כשלים חיסוניים של חולי סרטן החלו לצוץ:
"במרכז לפיקוח על מחלות מידבקות (CDC) הבינו שמדובר במחלה שמועברת במגע מיני וניסו לחפש עוד מכנה משותף. החוקרים מהמרכז החלו לתחקר אנשים לגבי שותפיהם למיטה, וכרבע מהם ציינו את השם גטאן דוגאס. בתוך זמן קצר אותר אותו בחור, גבר צעיר ונאה, דייל בחברת התעופה הקנדית, והתברר שאף הוא סובל מתסמונת דומה. לאחר תחקור מעמיק שלו התברר לחוקרים כי גטאן טס ממקום למקום כשבכל נמל תעופה ממתין לו מאהב. חולה זה קיבל את הכינוי "החולה הראשון" (patient zero), אם כי עד היום לא ברור אם באמת היה ההומוסקסואל הראשון שנדבק בנגיף."

ברור שאנחנו מדברים על זמנים שונים, שהיום זה כבר לא ככה.
היום כבר יש קוקטייל תרופות שמצליח לבלום אם הנגיף, היום יודעים שגם אם נדבקים יכולים לחיות עד שיבה טובה, היום יודעים שהומוסקסואליות זו לא מחלה, ויודעים גם שאפשר לקבל איידס מעירוי בבית החולים,
או טיפול בפצוע בקרב, מסתם מין לא מוגן בחו"ל ושלא לדבר על אונס.
היום יודעים שאיידס היא לא מלה נרדפת להומו, לזונה, לנרקומן.

אז למה עדיין קוראים לזה "דלקת ריאות" כל פעם?

 

גם אני זוהרת בחושך

מי כאן מכיר את איגי?
מכיוון שאין כאן מי שיענה לי אני אצא מנקודת הנחה שרוב מי שאולי יראה את זה לא מכיר את איגי ולא שמע עליו בחייו.. אולי חלק קטן שמע את השם, אולי חלק קטן יותר גם זוכר משהו מעורפל בקשר אליו ולאיזה פיגוע שהיה.. אה, לא פיגוע, רצח, טבח – הברנוער, מישהו זוכר?
ארגון נוער גאה (איגי) הוקם בשנת 2002 ומאז צמח לארגון הלהט"ב הגדול בישראל, שכיום פועל ב – 22 ערים ברחבי הארץ. באיגי עובדים מתנדבים בתפקידי הדרכה, תוכן, כח אדם וניהול, בנוסף לפסיכולוגים ועובדים סוציאלים במעניקים ליווי מקצועי. תודות לאיגי יכולים היום צעירים שרוצים לצאת מהארון, או אפילו רק מתלבטים אם הם בכלל שייכים לקהילה, למצוא מישהו לדבר איתו, להתייעץ ולשאול שאלות בלי חשש. באיגי הצעירים יכולים ללכת לחוגים, להצטרף לתוכניות ופעילויות, ובצורה כללית להרגיש שייכים אולי סוף סוף למשהו.

הפיגוע בברנוער לפני שנתיים לא גרם לאיגי להסתתר מפחד. באיגי יודעים שלהוריד פרופיל זה ההפסד האמיתי. האחרי הפיגוע האנשים באיגי החליטו דווקא לעשות להיפך – להרים פרופיל, להציע יותר פעילויות, יותר מענה, ולהראות יותר נוכחות – בשביל אלו שאולי כן מפחדים.

ארגון איגי חוגג היום עשר שנים לקיומו, ואי אפשר להתעלם מהתרומה שלו לקהילה במהלך שנות קיומו. אי אפשר להתעלם מהצעירים הראשונים של איגי שהיום כבר מראים נוכחות והשפעה בקהילת הלהט"ב ועוזרים לדחוף אותה קדימה, אולי יום אחד, אל האור והשוויון. אי אפשר להתעלם מהנוכחות בתקשורת, על כל מגוון המדיומים שבה, אי אפשר להכחיש או לעצור את ההתקדמות שנעשתה – והרבה בזכות אותו ארגון שעוזר לצעירים המפוחדים והמתלבטים להרים את הראש ולהבין שהם בסדר גמור – להיות גאים.

אז לכבוד עשר השנים הוחלט באיגי לעשות גיוס תרומות מיוחד.. כל אחד שיתרום לאיגי יקבל גחלילית קטנה וזוהרת על שמו, עם משפט משלו (בעברית ובאנגלית) להעביר לעולם – אם ירצה כמובן. אני כבר תרמתי, כי איגי זה חשוב. מעבר להיותו ארגון גאה איגי הוא ארגון חינוכי, הוא ארגון שמעשיר את הבאים אליו במגוון אופנים, הוא ארגון שכמוהו לא קיים בעולם הסטרייטים, לא בחינם, ולא בצורה הזו, הטובה, המחבקת. כי לחיות זה יותר מסתם להיות חיים, ובאיגי גורמים לילדים להבין את זה, להבין שהם נהדרים וטובים ויפים בזכות עצמם, ושום העדפה מגדרית א תשנה את זה. הם גורמים להם לרצות ולדעת שהם יכולים לחלום ולהנות לחיות, באמת לחיות.

הנה כמה תמונות ומשפטים בשביל הכיף (וההשראה לתרום):

תרומה לאיגי

donate2igy

donateigy

 

igydonation

 

יאללה.. 'תרמו 😉