Tag Archive for בית חדש

זו רק אני וה-Branding שלי

כן, זה הגיע גם אלי. לפני מספר דקות רכשתי גם אני בגאווה את הדומיין עם השם שלי, לא כי יש לי בהכרח משהו לעשות איתו כרגע, אלא יותר כי זה השם שלי ואני רוצה שהוא יהיה שלי, ושאם אני ארצה מתישהו לעשות איתו משהו – אני אוכל.

בקרוב www.limorbarenholtz.com יהיה באויר ואני אצטרך להחליט מה לעשות איתו בינתיים כשאני לא עושה איתו כלום. אולי לשים לו מן עמוד פתיחה זמני שיגיד שלום למי שמגיע בטעות לאיזור, או שאולי בכלל כן אשקיע בבניית עמוד או אתר קטן עם קצת יותר מידע ופונקציונליות, כזה שמפנה אנשים לכל מיני מקומות אחרים. אולי בכלל אעשה לו רידירקט (Redirect) בינתיים למקום אחר, גם זו שיטה של הרבה אנשים.

כך או כך אני מרחיבה את דריסת הרגל שלי ברשת, במקרה הזה עם אלמנט שנחשב דווקא די בסיסי – פשוט אתר עם השם שלי בתור שם המתחם. העניין הזה נחשב לאלמנט חשוב בתעשיית בקידום העצמי בימינו – לא בהכרח קידום האתרים אבל בהחלט הקידום העצמי. יצירת ה"שם" או המוניטין התרחבה לרשת, וכל אדם המעוניין שיהיה לו שם צריך אתר, כמו שלט, שימלא את הצורך הזה. יש אמנם הרבה פלטפורמות שמספקות אתרים קטנים בחינם, או ממש עמודי פרופילים על אנשים ועסקים, אבל אף אחד מהדברים האלה לא משתווה לאתר עם שם המתחם שלך – בהנחה והאתר פעיל ומעודכן כמובן. רק צריך להסתכל על ענקים כמו CNN – אם כתובת האינטרנט שלהם היתה משהו אחר מ-cnn.com זה היה לא פחות מפדיחה מבחינת המוצר (Brand).

אם כך, בינתיים יופי. כשאחליט מה אני רוצה לעשות עם הדומיין הנ"ל יהיה הרבה יותר טוב, זה בטוח. בינתיים אני מנסה להחליט איזו שפה בכלל תהיה שם, או יותר נכון – האם בא לי שכדי להגיע לבלוג שלי, כמה שלא יהיה מיותר, אנשים יצטרכו לכתוב את כל השם ושם המשפחה שלי בשורת הכתובת? יש לי חולשה לשמות מתחם קצרים, ולכן יש סיכוי טוב שאשיג לי עוד דומיין-שהוא ואשתעשע גם בו.

או בקיצור – תארזו, בקרוב עוברים דירה. שוב. 😉

עוברים דירה

אז בואו נדבר רגע ברצינות

טוב, אז קנינו בית. מה עכשיו?

קשה לומר "קנינו בית", זה יותר "ההורים קנו לנו בית", ומה עכשיו?

כן, בשעה טובה, אחרי חיפושים ובדיקות שנמשכו יותר משנה ותהליך קניה שנמשך כמה חודשים טובים, לפני יומיים ביום רביעי ה-30 לחודש ינואר שבשנת 2013 עברנו אנוכי וזוגתי שתחיה לבית קרקע קטון ומקסים פלוס גינה בפרברי תל אביב.

לכבוד קנית הבית קנינו לנו מגוון חפצים שהיו חסרים לנו, וגם כאלה שלא אבל מה, לא נקנה חדש לכבוד הבית החדש שלנו? וכך יצאנו עם שלל של תנור + כיריים, סלון חדש ושולחן שיתאים לו, וילונות חדשים, גדר חדשה לבית וכמובן איך אפשר בלי צביעה? תכל'ס הלכנו בקטן.

את כל הנוגעים בדבר תיאמנו בזהירות ובמדויק כדי שבתאריך המעבר ביתנו החדש והטרי יהיה מצוחצח ומוכן למשפחתנו הקטנה בעלת שלושת הכלבים והחתולה. דיברנו עם תמי4, דיברנו עם הוט להעביר את האינטרנט, עם חנות הרהיטים את הגעת הסלון, ועם חנות החשמל את הגעת התנור והמדיח ובהתאמה אליהם טכנאים. כל השעות והימים סונכרנו, הצבעי הגיע לאחר סיום הגדר, וכמה שעות לאחר שהוא סיים לעבוד הגיעה כבר המנקה לעשות ניקיון יסודי וראשוני לבית כהכנה לבואנו ולבוא השלל למחרת.

ראשון היה האיש עם הגדר. בחור חמד מלא כריזמה, שעבד במלוא הרצינות, ולמרות כמה טענות שהיו לנו וציפיות שלא תאמו היינו מרוצות ממנו בסופו של דבר. אחריו הגיע הצבעי שמצפי של יום עבודה מלא אחד נמשך לו אל שלושה ימי עבודה בפועל. זה גרם לכך שלבית לא היה הרבה זמן להתאוורר ולצבע להתייבש לפני שהמנקה הגיעה. היא מצידה בילתה את רוב זמנה בלנקות שאריות צבע מהרצפה ופחות הספיקה לנקות את הארונות והמגירות ודברים שבאמת דרשו נקיון יסודי.

ואז הגיע יום המעבר, ואיתו – גשם.

מה אגיד לכם, אין כמו להכניס חבורה של סבלים ובוץ נעליהם אל תוך בית חדש עם צבע טרי, שנוקה רק עכשיו. הם עבדו כמו אריות, אין ספק. פירקו ובנו, העמיסו ופרקו, והכל ברוח טובה ובמהירות שיא.
באותו הרגע בערך גילינו שנראה שיש בעיית קליטה די רצינית בכל האיזור ושהטלפונים שלנו מסרבים לקבל שיחות ברוב שטח הבית, ובמקרה שהם כן מקבלים אותן הן מתנתקות תוך שניה בגלל חוסר קליטה.

כך, עם הרבה מזל (ומשמרות מחוץ לבית באיזורי קליטה) הגיע הטכנאי של הוט, שגם עליו בצורה מפתיעה (הוט סך הכל) יש לי רק דברים טובים לומר. אחריו הגיע התנור ואנחנו ראינו כבר את זמן המנוחה מתקרב. אפילו טכנאי התמי4 הגיע בזמן התקין את ענייניו והלך. איכשהו הכל הצליח לקרות ולמרות חוסר הקליטה כולם מצאו את דרכם לבית. כולם חוץ מהסלון שהיה אמור להגיע עם השולחן שלו.

ועדיין – גשם. גם את הכלבים אי אפשר לשים בחוץ, החתולה סגורה בחדר בהסתגלות לבית. כיף.

יום חמישי התחיל בנימה טובה. בתשע בבוקר התקשר המוביל של המדיח והודיע שתוך שעה יהיה אצלנו. קמנו בשמחה, אני התארגנתי לצאת לעבודה וחיכינו למדיח. חיכינו וחיכינו ולאחר שלוש שעות (והודעה שלי לעבודה שהיום אעבוד מהבית) התקשרנו למר מוביל לברר מדוע עדיין לא הגיע, שאלה אליה הגיב בתדהמה "מה, לא התקשרו אליכם מהחנות??". הסתבר, לטענתו, שבטעות המדיח שלנו בכלל לא הועמס אל המשאית. התקשרנו מיד אל החנות, בה הודיעו לנו שייערך תחקיר בנושא וכרגע מתלבטים אם לא הועמס המדיח או שהועמס הדגם הלא נכון – כך או כך מדיח כבר לא נקבל היום, עשו לנו טובה ואמרו שיביאו במיוחד בשישי. והטכנאי שהוזמן לעוד כמה שעות כדי לחבר אותו ובטח לא יגיע בשישי? זבש"נו.

טלפון נוסף לחנות של הסלון העלה את המידע המשמח שהסלון כלל אינו מוכן עדיין ("אבל הוא ממש בשלבי סיום") למרות שהוזמן כבר לפני חודשיים לתאריך של אתמול. לשאלה האם זה נראה להם הגיוני נעניתי ב – זה סך הכל כמה ימים, זה נראה לנו מקובל. מתי יגיע הסלון? או! או ביום ראשון, או בשני, אולי. לזה קוראים שירות רבותי.

אז אנחנו מתות על הבית, ונעים פה מאד וחמים, אבל קשה לפרוק ככה את כל הדברים ובכלל קשה לתפקד בלי סלון ועם מדיח שעומד באמצע המטבח. בקרוב – חנוכת בית 😛

בית חדש

 

הרי כולנו יודעים מה יהיה עכשיו

זו הרי לא הפעם הראשונה שאנחנו פה.
עוברת תקופה, היעלמות, חזרה קלילה – לפעמים חזרה לשם היעלמות לשם חזרה בשנית, ואז נופלת ההחלטה: צריך לעבור דירה. יותר מדי אנשים כבר מכירים, יותר מדי מכירים כבר מכירים אם להיות מדויקים.

הפעם אני חווה דילמה קצת שונה, פשוט כי אני לא בטוחה שאני רוצה לוותר על שם  המתחם הנוכחי. הוא מוכר, הוא נחמד, הוא קצר, והוא גם בשימוש אצלי במיילים בנוסף לאתר. האם לא הספיקה כבר ההתעללות שלי בכל מכרי שנדרשים כל תקופה מסויימת לעדכן את כתובת המייל שלי ששמורה אצלם?
ומצד שני, להתחיל מחדש באותו המקום? משהו נראה לא לגמרי הגיוני בזה.
דף חדש הוא דף חדש, לא דף שמחקו את מה שהיה כתוב עליו והנה כותבים עליו שוב, לא?

אז מה אעשה? אולי פשוט אחזור לכתוב פה? אולי פשוט אמשיך לכתוב על מה ואיך שבא לי ואתעלם ממי שמכיר אותי ואולי קורא כל מיני וידויים? אולי באמת.

 

מה שבטוח שלא משנה מה אחליט, ואיך שלא יהיה – לכל הפחות יהיה פה שינוי עיצוב. את זה אני יכולה לומר כרגע בבטחון מלא!
עכשיו אני רק צריכה למצוא עיצוב שיראה לי טוב.. את אלו מאד קשה לי למצוא, במיוחד מתורגם לעברית (ואני מנסה להמנע מפרויקט תרגום נוסף)

 

צריך לחשוב. רעיונות?

הימים חולפים שנה עוברת…

עוד תקופה לחוצה והזויה קלות עוברת על כוחותינו, נראה כאילו היקום לא נח לרגע וממשיך לסובב את האנרגיות של כולם עד לרמת הסחרחורת. חודשים של מחאות עוברים על כולנו, התעוררות, שינויים ומה לא, כל אחד בתחומו וכל אחד בחייו. כל אחד ורמת המעורבות שלו.

בשנה האחרונה עברתי דירה פעמיים. פעם אחת אחרי אותה פרידה – היציאה מכפר סבא – תל אביב הנה אני באה.
הפעם השניה קרתה כחמישה חודשים לאחר הראשונה, כשהגעתי למסקנה שהבית שבחרתי לי בדחיפות קצת קטן לי מדי, ובמיוחד קטן לי ולבת זוגי החדשה.
אז עברנו לבית יותר גדול, יותר במרכז, ויותר שכ"ד.
בבית הזה הבנתי באמת מה זה לחנות בתל אביב. מילא להגיע מדי פעם לבילוי ולא למצוא חניה, דמיינו לכם כל יום
להסתובב חצי שעה ועדיין לפעמים לא למצוא חניה בכל איזור הבית.. אז גם זה נמאס.
הפעם השלישית במזל טוב תקרה עוד כשבועיים, חזרה לאיזור השרון, הפעם למושב לבית עם קצת שטח ואולי, רק אולי קצת שקט.

בין לבין, ודי בהתאמה עברתי עבודות. סיימתי את עבודתי במקום שמאד אהבתי עקב התדרדרות תנאים דרסטית.
לימים שמחתי לגלות שגם בעלי אותה חברה הבינו את טעותם, חבל שהם איבדו את כל מחלקת ה – SEO שלהם בדרך.
משם קיבלתי לידי פרויקט מאתגר מאד, בנישה שונה מאד של ה – SEO. קיבלתי חצי שנה להפוך הפסדים של אלפי דולרים של אותה חברה לרווחים כמה שיותר גדולים.
לאחר שלושה חודשי עבודה נראו כבר סימני שיפור, ואכן הצלחנו לסובב את מגמת ההפסדים חזרה לעליות, אך בסופו של דבר קרה מה שקורה הרבה פעמים – הגיע אביו של המשקיע בחברה והודיע שהוא סוגר עסקים.

כך, כרגע, יחד עם מעבר הדירה, שוב מצאתי את עצמי ללא עבודה.
אני מקווה שעם המעבר והשדרוג באיכות החיים (בתקווה), כך גם תשתדרג לי העבודה ואמצא משהו נחמד ומספק.
בינתיים החלטתי ללמוד CSS ו – PHP קצת יותר לעומק, והתחלתי לשרוץ באתרי לימודים כל היום.
את שתי השפות אני מבינה, ולערוך קוד קיים אין לי בעיה, אבל אני רוצה להיות מסוגלת לבנות הכל מהתחלה, מריק.
לדעתי זה רק עוד חלק ממה ש – SEO טוב באמת צריך לדעת.
לדעתי, ככל שזה קשור לאינטרנט, אין דברים ש – SEO לא צריך לדעת 🙂

אז אחלו לי בהצלחה חברים, או העבירו הלאה אם אתם מכירים מישהו שמחפש SEO טובה, כזו שאוהבת את העבודה שלה וקצת מכורה לה 😉

1,000 דרכים למות

לפעמים נראה כאילו האמריקאים המציאו את המושג "טפשות".
שני רדנקים שמנסים לגנוב דלק ובולעים חצי ממה שניסו לגנוב, עוד כמה חבר'ה רדנקים יורים דלעות מתותח והורגים מישהו, רדנק פה, רדנקית שם, לפעמים כמה חבר'ה מערבות הצפון, בודדים בלבד בעלי אזרחות לא אמריקאית..
אני אומרת – אולי יש כאן חוקיות.

כבר חודש שאני עוברת דירה. חודש.
יש חבר עם טנדר גדול, אמריקאי, של רדנקים. אמר, אני אעזור, נמצא זמן. סמכתי עליו. כל מה שגדול מספיק
להכנס ל- או לעלות על השברולט ספארק שלי הוכנס, או הועלה ונקשר.
כורסאות, מזרונים, כסאות, ספריות, ספרים, בגדים, ארגזים, מדפים. לא הרבה נכנס בשברולט ספארק.
חודש.
משתי דירות לאחת, בסוף החבר הצליח רק פעם אחת להגיע לאחת הדירות (ככה זה, אין זמן לנשום בין העבודה לסידורים לילדים – בגלל זה אנשים מפגינים בכל הארץ וגרים באוהלים כבר חודש), אז לדירה השניה היה צריך לקחת הובלה בכל זאת. לזה חיכינו חודש. בין לבין גם הצלחתי לעבוד די הרבה, לא ברור איך (ממילא קשה לחלק את הזמן בין ההעברות ליציאות לסקס).
זה היה יכול להיות פחות מתיש, אני כמעט בטוחה. לפחות בחצי.

העיקר – אנחנו פה. אנחנו..
הייתי בטוחה שיקח לי עוד שנים לעשות כזה דבר, נראה שטעיתי. אני מקווה שלטובה.
זה מרגיש לטובה, זה גם מרגיש מוזר, וזה קצת קשה להשתלט על הכל ביחד, ולהתעלם ממשקעים לא קשורים בנוסף, וללמוד מחדש עוד בן אדם, וללמוד מחדש אותך, כי סך הכל.. עדיין.

עוד אמריקאית צולה את עצמה במיטת שיזוף בתוספת איזה כימיקל, שפית מתמחה גונבת מתכונים מהשף ומתחבאה בתנור, אחת שהתחתנה עם טרוריסט מוסלמי והחליטה לירות בקלצ'ניקוב בחתונה, אדיוט שניסה להחליף לעצמו את הדם כדי להתחמק מבדיקת סמים , אל תגידו לי שזו רק מקריות..

לפעמים אני מצליחה לדמיין חיים ככה. שווים, שלווים, נעימים, מלאים בספרים ומוזיקה, ממלאים. לפעמים אני מבינה שאם משהו פה ידפוק את זה זו תהיה כנראה אני.