Tag Archive for אנסטסיה מיכאלי

מחאה של תחילת קיץ

הרי ידענו שזה יגמר בדיווחים על אלימות ותמונות כל הנזקים. קיווינו שלא.

תחילת הערב, השעה 20:30, זוגתי ואנוכי מגיעות לשדרות רוטשילד פינת רחוב נחמני, מול הבר-נוער בו בוצע פיגוע הרצח הנוראי בכמה ילדים שכל חטאם היה התלבטות בקשר לנטייתם המינית.
במקום נמצאים כבר אלפים בודדים, שלטים, מגפונים, דגלים דגלים וצעקות שירה. מעגל מתופפים מתחיל וכולם עושים כמה שיותר רעש – הפגנה. הפגנה נגד הסתה ובורות, לא ניתן לאנסטסיה וחבריה לחשוב שאפשר לומר כל דבר בלי לקחת אחריות על מה שקהל המצביעים הבור והחמום שלהם יעשה בעקבות הדברים הללו. מספיק לראות חלק מהטוקבקים בכתבה המקושרת כדי להבין מי הם אותם חוליות חסרות באבולוציה שמדובר עליהם.

לקראת השעה עשר מתחילה ההפגנה שלנו לנוע לכיוון כיכר הבימה כדי להצטרף להפגנה "המרכזית" של המחאה. כמו קודם – תופים, שירים, סיסמאות ושלטים, והרבה הרבה דגלים. ניידת משטרה עומדת על הכביש ואומרת לכולם לעלות אל השדרה ולא ללכת על הכביש, כי רוצים לפתוח אותו. המפגינים כמובן עולים לשדרה וקצת אחרי שוב יורדים את הכביש. הרי ממילא הכביש כבר חסום בהמשך בגלל ההפגנה המרכזית. כאן למרות חוסר ההסכמה, למרות המשחקים ולמרות חוסר הציות לא היה ולו בדל קטן של אלימות, רק הרבה אנשים הולכים ביחד.
את התחושה קשה לתאר, מאות של אנשים צועדים שרים וצועקים, מתופפים ורוקדים, כולם הולכים כאיש אחד לכיוון כיכר הבימה ומתחברים אט אט עם ההמון המתאסף שם.
מרגיש כאילו כולם שם, כולם יפים, כולם שרים, כולם רוצים שלום. אנחנו הולכות להתרענן בגלידה ליד הבימה.
הנוכחות המשטרתית מורגשת מאד, כל הכיכר מלאה בכל סוגי השוטרים.

ואז פתאום מתחיל בלאגן. מתוך הגלידריה אנחנו שומעות פתאום שאון צעקות ושריקות, והמוני אנשים רצים לכיוון הכיכר, מפגינים ושוטרים. ביציאה מהגלידריה רואים מעגל שוטרים ומפגינים גדול ומעורבב, הרבה צלמים בכל מקום גבוה, והרבה שריקות בוז משאר המפגינים ברחוב. אף אחד לא מתקרב לעין המהומה, אף אחד לא קופץ פנימה, כולם רק מנסים לראות מה בדיוק קורה בתוך תוכו של המעגל. כעבור דקה פורצת החוצה מהמעגל חבורת שוטרים תוך כדי גרירה של מפגין על הרצפה הצידה. עשרה שוטרים מקיפים ומחזיקים\גוררים את הבחור ומאחוריהם מפגינים צועקים – אף אחד לא יורק או זורק. כולם שרים לשוטרים שגם להם מגיע יותר, השאר מצלמים.

חמש דקות של שקט יחסי – כלומר רק שירים וצעקות, תיפופים וריקודים בלי אלימות ומעצרים – והנה פתאום עוזבים השוטרים בכיכר הבימה את הכל ומתחילים לרוץ לכיוון רחוב אבן גבירול, הכח נחלק. שמועות על חסימה שמתחילה בקפלן-אבן גבירול עולות באויר ואנחנו מבינות לאן רצו השוטרים, ומתחילות ללכת לכיוון הצומת כדי לראות על מה מדובר. מרחוק אפשר לראות רק ניידת משטרה אחת באופק, אז החלטנו להמשיך ללכת לכיוון הצומת כדי לראות מה קורה, וגם כדי לעשות טיול קטן, ולא לחזור לכיכר הבימה. כשהגענו כבר לצומת היא היתה מלאה במפגינים ושטרים, כאשר השוטרים מנסים לחסום בגופם את המפגינים מלהמשיך לצעוד על הכביש ולהכנס לרחוב אבן גבירול – בכיוון כיכר רבין. זה היה מחזה קצת מגוחך לראות את השוטרים מנסים לחסום את מתקפת האנשים שהגיעה מכל עבר. רוב המפגינים ירדו מרחוב דיזנגוף אל אבן גבירול, אבל קהל רב הגיע איתנו מכיוון אבל גבירול, ועוד הגיעו גם מכיוון כיכר רבין אנשים שכבר חיכו שם. המצב שנוצר היה כמובן מגוחך – השוטרים יוצרים מחסום ומאחוריהם פשוט הולכים אנשים, המחסום לא יכול לחסום את כל הכיוונים, ולא את כל המסה הזאת.

שוב אלימות: שני חבר'ה לבושים כליצנים הולכים בין המג"בניקים והיס"מניקים, מחקים את התנועות ואת הפרצופים, כן, קצת צוחקים עליהם אבל לא נוגעים, לא צועקים, לא יורקים – פשוט צוחקים עליהם מול העיניים על חוסר היכולת שלהם לנטרל את ההפגנה, ועל הניהול הכושל של כל האירועים הנ"ל – שום דבר שמצדיק את קצין היס"מ שרץ אל תוף אחד מהליצנים הללו, נכנס בו והעיף אותו כמה מטרים אחורה אל תוך קהל המפגינים. פשוט רץ אליו כמה מטרים ונכנס בו, כמו משאית. יגיד מי שרוצה מה שרוצה על פרובוקציות, כי לצחוק עליהם אולי זו פרובוקציה, אבל שום דבר לא מצדיק את הצעד שעשה הקצין ואת האלימות שבה השתמש. את זה ראיתי ממרחק של שני מטרים, ואף אחד לא יוכל לשכנע אותי אחרת. זהו גם השלב שבו הוצאנו אנחנו את הטלפונים והתחלנו לצלם הכל, את המון האדם, את השוטרים, ואת המפגש בין ההמון לשוטרים.
גם תמונה נחמדה עם יס"מניק יצאה מזה, אבל יס"מניק אחד נחמד לא מכפר על הקצין מלא האגו והריק משכל שלו.

הקרב ממשיך, מצד אחד השוטרים מנסים לנטרל את המחאה, למנוע מהמפגינים להגיע לכיכר רבין ולפזר אותם. מהצד השני המפגינים שלא באו כדי לחזור הביתה היום מוותרים על צומת קפלן ועולים חזרה לרחוב דיזנגוף תך כדי שהם (אנחנו) עוקפים כל מחסום שנבנה, יש מספיק רחובות בדרך לכיכר רבין והמפגינים מדווחים אחד לשני איפה ישנים מחסומים ונעים בין הרחובות עד הירידה שוב לרחוב אבן גבירול וההשתלטות על כיכר רבין. מהר מאד הכיכר ואלפי אנשים באופק, הרעש עולה, הכבישים חסומים ואלפי אנשים מכסים את הכיכר ואת הכביש שלידה. הנהגים במכוניות שנתקעו באמצעה של ההפגנה יש לציין מראים תמיכה, מצפצפים ומוסרים בהצלחה – אמרנו כבר שאין אלימות?
ושוב עולה רעש גדול, המפגינים עוברים את כביש אבן גבירול אל הבניינים ומתחילים לעשות רעש בכל צורה אפשרית, בדפיקות על הקירות, העמודים והפחים, על כל דבר שעושה רעש. אף אחד לא קופץ על אף שוטר, רק דפיקות על קירות וצעקות רמות – רעש עד השמיים, וכמו מקודם מדי פעם נכנסת קבוצה של 20 מג"בניקים בדחיפות וריצה אל תוך קהל המפגינים ויוצאת משם גוררת עוד מפגין שלא ברור מה עשה. ואחריהם קהל אנשים צועקים ושורקים ודופקים על העמודים. השוטרים טוענים שהיו שם סלעים ואבנים, אני לא יודעת מה אתכם אבל עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שראיתי סלע זרוק באבן גבירול, ככה רק מחכה שירימו אותו ויזרקו אותו על שוטר. במילים אחרות – בולשיט. קללות בטוח היו, צעקות בטוח, שירים בטח ובטח – לא נזרקו אבנים ובטח שלא סלעים.

והנה הגענו לדיסקונט, שוב חבורת שוטרים פורצת פנימה, שוב נגרר מפגין החוצה, השוטרים משתלטים על הכניסה לבנק ומשם יוצאים לתפוס מפגינים ומושכים אותם איתם – אף מפגין לא בועט ובודאי שלא זורק חפצים על זכוכית הבנק, אף אחד לא מנסה לעשות נזק לבנק. מכונית מנסה לעבור על הכביש, למרות שהכל חסום, הנהג יוצא מהאוטו ומתחיל לצעוק על המפגינים (חכם), הילדה בתוך האוטו מתחילה לבכות, הנהג הטיפש נכנס חזרה למכונית ונוסע לאט לאט עד שהוא מגיע אל מחסום השוטרים שנותנים לו לעבור ולהחלץ. המפגינים חולשים כבר על כל הכיכר, מתחת לבניין העירייה באמצע הצומת מוקם אוהל סמלי, המפגינים רוקדים לידו קצת וממשיכים במצעד, היעד – לא ידוע אבל צועדים, אומרים שלכיוון איילון.

בשלב זה השעה היתה כבר די מאוחרת ואנחנו החלטנו לפרוש לביתנו, ההפגנה נמשכה עוד אחרי, נתיבי איילון נחסמו קלות, ונזק נגרם לחלון בנק הפועלים שגם היה בדרך. אחרי מה שראיתי ליד בנק דיסקונט ובכיכר הבימה משום מה הגרסה של השוטרים שנזרקו שם סלעים ובעטו בחלונות נראית לי הרבה פחות אמינה מהגרסה של המפגינים בה הכח שבו השתמשו השוטרים גרם לכל הנזקים המשניים. ככה זה כשאתה משתמש בלובי של בנק כתחנת עיכוב ומעצר.

ולמען האמת – עד אתמול בלילה הייתי במחנה ההוא, הזה שאומר שהמפגינים באמת מחפשים יותר מדי את הפרובוקציות והמעצרים. זה נגמר.

בבוקר כמובן כל הכותרות זועקות אלימות, וכולם מאשימים את המפגינים שהיו צריכים להיות תרבותיים. ובכן, בתור אחת שהיתה שם אני יכולה לומר בוודאות שכל אלימות שראיתי באה מצד השוטרים במאת האחוזים.
אפשר לדבר על פרובוקציות עד מחר, אבל שום פרובוקציה לא מצדיקה את כמות והיקף הכח שהופעל אתמול כנגד המפגינים, שלא לדבר על כמות המעצרים. המשטרה אתמול לא עשתה סדר, ולא שמרה על זכות העם להפגין, המשטרה אתמול הגנה רק על האגו שלה, בקנאות.

והרשת גועשת – קצת מתגובות הגולשים על ההפגנה של אתמול

ישראל מתייבשת


ספוטד: בזבוז מים

אם בארזים נפלה שלהבת, צריך לכבות אותם מהר מהר עם כוס מים. אה, ארזים, לא ערבים… אופס.

שוב חזרו החרדים לרחובות בקול צעקה ובכי, מוחים על זה שאנחנו החילונים החולנים מעזים לנסות למנוע מהם לכפות עליהם לא להיות גזעניים ולהדיר נשים. זה הרי חופש הדת המרשה להם לאסור על נשים לדבר, לשיר, לעמוד באותו צד של המדרכה או לשבת באוטובוס – ושום זכות אדם בסיסית לא תפריע להם.

לא תהיה שירת נשים בארץ ישראל, ארץ היהודים. חס וחלילה יראה כבוד הרב מרפקה של הזמרת וישמע קולה הערב ויעלו בראשו מחשבות בעילת ילדים קטינים – כפירה! אסור לתת לה לעשות את זה! להן..!
השתיקו את כל הנשים כי בקולן ובדמותן קורות כל הזוועות וההטרדות המיניות של הרבנים, הם הרי חסרי כוחות אל מול קולן של הנשים, אל מול קווצת שיער אמיתי או קצה קצהו של מרפק חלק, או כף רגלה של תינוקת בת יומה – השתיקו היום את הנשים כי בלעדיהן לא יהיה לרבנים אל מי לסטות ואת מי להאשים, ומי שלא תשתוק נסקול אותה באבנים ונירק עליה ברחובות – כי אנשי תרבות אנחנו, לא מהקופים באנו..

 

אני בטוחה שכבר הבנתם, אני קצת עצבנית. ישראל מתביישת.

 

נ.ב – נקודת אור: יש לי כנפיים