Tag Archive for לאט אבל בטוח

אז בואו נדבר רגע ברצינות

טוב, אז קנינו בית. מה עכשיו?

קשה לומר "קנינו בית", זה יותר "ההורים קנו לנו בית", ומה עכשיו?

כן, בשעה טובה, אחרי חיפושים ובדיקות שנמשכו יותר משנה ותהליך קניה שנמשך כמה חודשים טובים, לפני יומיים ביום רביעי ה-30 לחודש ינואר שבשנת 2013 עברנו אנוכי וזוגתי שתחיה לבית קרקע קטון ומקסים פלוס גינה בפרברי תל אביב.

לכבוד קנית הבית קנינו לנו מגוון חפצים שהיו חסרים לנו, וגם כאלה שלא אבל מה, לא נקנה חדש לכבוד הבית החדש שלנו? וכך יצאנו עם שלל של תנור + כיריים, סלון חדש ושולחן שיתאים לו, וילונות חדשים, גדר חדשה לבית וכמובן איך אפשר בלי צביעה? תכל'ס הלכנו בקטן.

את כל הנוגעים בדבר תיאמנו בזהירות ובמדויק כדי שבתאריך המעבר ביתנו החדש והטרי יהיה מצוחצח ומוכן למשפחתנו הקטנה בעלת שלושת הכלבים והחתולה. דיברנו עם תמי4, דיברנו עם הוט להעביר את האינטרנט, עם חנות הרהיטים את הגעת הסלון, ועם חנות החשמל את הגעת התנור והמדיח ובהתאמה אליהם טכנאים. כל השעות והימים סונכרנו, הצבעי הגיע לאחר סיום הגדר, וכמה שעות לאחר שהוא סיים לעבוד הגיעה כבר המנקה לעשות ניקיון יסודי וראשוני לבית כהכנה לבואנו ולבוא השלל למחרת.

ראשון היה האיש עם הגדר. בחור חמד מלא כריזמה, שעבד במלוא הרצינות, ולמרות כמה טענות שהיו לנו וציפיות שלא תאמו היינו מרוצות ממנו בסופו של דבר. אחריו הגיע הצבעי שמצפי של יום עבודה מלא אחד נמשך לו אל שלושה ימי עבודה בפועל. זה גרם לכך שלבית לא היה הרבה זמן להתאוורר ולצבע להתייבש לפני שהמנקה הגיעה. היא מצידה בילתה את רוב זמנה בלנקות שאריות צבע מהרצפה ופחות הספיקה לנקות את הארונות והמגירות ודברים שבאמת דרשו נקיון יסודי.

ואז הגיע יום המעבר, ואיתו – גשם.

מה אגיד לכם, אין כמו להכניס חבורה של סבלים ובוץ נעליהם אל תוך בית חדש עם צבע טרי, שנוקה רק עכשיו. הם עבדו כמו אריות, אין ספק. פירקו ובנו, העמיסו ופרקו, והכל ברוח טובה ובמהירות שיא.
באותו הרגע בערך גילינו שנראה שיש בעיית קליטה די רצינית בכל האיזור ושהטלפונים שלנו מסרבים לקבל שיחות ברוב שטח הבית, ובמקרה שהם כן מקבלים אותן הן מתנתקות תוך שניה בגלל חוסר קליטה.

כך, עם הרבה מזל (ומשמרות מחוץ לבית באיזורי קליטה) הגיע הטכנאי של הוט, שגם עליו בצורה מפתיעה (הוט סך הכל) יש לי רק דברים טובים לומר. אחריו הגיע התנור ואנחנו ראינו כבר את זמן המנוחה מתקרב. אפילו טכנאי התמי4 הגיע בזמן התקין את ענייניו והלך. איכשהו הכל הצליח לקרות ולמרות חוסר הקליטה כולם מצאו את דרכם לבית. כולם חוץ מהסלון שהיה אמור להגיע עם השולחן שלו.

ועדיין – גשם. גם את הכלבים אי אפשר לשים בחוץ, החתולה סגורה בחדר בהסתגלות לבית. כיף.

יום חמישי התחיל בנימה טובה. בתשע בבוקר התקשר המוביל של המדיח והודיע שתוך שעה יהיה אצלנו. קמנו בשמחה, אני התארגנתי לצאת לעבודה וחיכינו למדיח. חיכינו וחיכינו ולאחר שלוש שעות (והודעה שלי לעבודה שהיום אעבוד מהבית) התקשרנו למר מוביל לברר מדוע עדיין לא הגיע, שאלה אליה הגיב בתדהמה "מה, לא התקשרו אליכם מהחנות??". הסתבר, לטענתו, שבטעות המדיח שלנו בכלל לא הועמס אל המשאית. התקשרנו מיד אל החנות, בה הודיעו לנו שייערך תחקיר בנושא וכרגע מתלבטים אם לא הועמס המדיח או שהועמס הדגם הלא נכון – כך או כך מדיח כבר לא נקבל היום, עשו לנו טובה ואמרו שיביאו במיוחד בשישי. והטכנאי שהוזמן לעוד כמה שעות כדי לחבר אותו ובטח לא יגיע בשישי? זבש"נו.

טלפון נוסף לחנות של הסלון העלה את המידע המשמח שהסלון כלל אינו מוכן עדיין ("אבל הוא ממש בשלבי סיום") למרות שהוזמן כבר לפני חודשיים לתאריך של אתמול. לשאלה האם זה נראה להם הגיוני נעניתי ב – זה סך הכל כמה ימים, זה נראה לנו מקובל. מתי יגיע הסלון? או! או ביום ראשון, או בשני, אולי. לזה קוראים שירות רבותי.

אז אנחנו מתות על הבית, ונעים פה מאד וחמים, אבל קשה לפרוק ככה את כל הדברים ובכלל קשה לתפקד בלי סלון ועם מדיח שעומד באמצע המטבח. בקרוב – חנוכת בית 😛

בית חדש

 

מה עושים כשהמוח לא רוצה לעבוד?

לכולנו יש את הימים האלה.
קמנו בבוקר, עולם כמנהגו נוהג, הכל נראה תקין ועם זאת משהו באויר מרגיש קצת אחרת.
לאורך כל היום אותה תחושה רודפת אותנו, ולמרות שהיא לא מפריעה ממש במהלך היום היא משרה אי נוחות בלתי מוסברת, כזו אי נוחות שאי אפשר אפילו לדעת אם היא באה בטוב או ברע, ובעיקר מה שהיא עושה זה למנוע מהמוח שלכם להצליח להתרכז באמת לעומק במה שהוא צריך להתרכז בו.

כן כן, הימים האלה שבהם המוח לא מתחבר לשאר הגוף.
אתם שם, אתם עושים, הידיים זזות, הפה מדבר, דברים קורים מסביב… אבל אתם לא באמת באמת שם.
אתם לא חסרי איפוס לגמרי, אבל גם לא לגמרי שם, שזה מה שגורם לתחושות המוזרות.. חצי הילוך, חצי קלאץ'
– איך שלא תקראו לזה, היום התפוקה שלכם כנראה תהיה נמוכה יותר אם העבודה שלכם קשורה ליצירה ומחשבה.

אז כזה.

למזלי אצלי למידה היא חלק בלתי נפרד מהמקצוע וקריאת בלוגים ומאמרים, קריאת עדכונים ברשת ושלל אתרי חדשות אינטרנט נחשבים אצלי לעבודה שוטפת. גם אם לא כתבתי בעצמי מאמר היום, גם אם לא השגתי עוד כמה קישורים, לפחות יש לי דרך לעשות משהו יעיל למרות שהמוח מסרב לשתף פעולה.
לכן בימים שכאלה אני מוצאת שהדרך הכי טובה להתמודדות עם הבעיה היא פשוט להרגע ולעשות דברים אחרים,
לפחות עד שהמוח מתפנה למה שהוא באמת אמור לחשוב עליו. הרי אחד מהיתרונות של עבודה בקידום אתרים הוא
שזו עבודה שאפשר לעשות אותה בכל שעה ביום, ועיכוב של כמה שעות הוא משהו שאפשר בקלות לפצות עליו אחר
כך, בניגוד להרבה תחומי תעסוקה אחרים.

לכן ביום שכזה אני אקרא מאמרים ובלוגים שמזמן לא קראתי, אתעדכן בכל חדשה ומבזק ממה שמעניין אותי, ואתן
למוח שלי לנדוד ולתהות על משמעות הדברים, הרי זו גם למידה.

אז אני פותחת לי רדיו, נכנסת לעיתון שלי לראות מה חדש, מתעדכנת בטוויטר ומשתדלת מאד לא לתת למוח הסורר
שלי להסחף פנימה, כותבת איזה פוסט סתמי (אהמ) בבלוג, ובין לבין מנסה לעשות את כל מה שצריך. היום קשה
לדבר על להגדיל ראש, הרי מכאן התחלנו.
קוראת עוד פוסט ועוד חדשה, משתקעת בדיון על קישורים חיצוניים ועוברת ממנו לדיון על מתי יהיה העדכון הבא
של גוגל. ברוב המקרים מתישהו במהלך היום תכה אותי המוזה הנעלמה בידה הענוגה ותגיד "הגעתי!" ואז אוכל לשבת
ולעבוד קצת על תכנים איכותיים לאתרים של הלקוחות, על לענות לשאלות של אנשים בכל מיני פורומים, על להשקיע מעצמי כדי להעשיר אחרים – הדברים שמהם בנויים קישורים.

 

והנה, לאט לאט אבל די בטוח – עבר לו היום.. שלום שלום 🙂