גוגל גאה

תראו איזה חמודים הם בגוגל, לכבוד יום הגאווה הכניסו גוגל Easter Egg מיוחדת לממשק החיפוש שלהם, שגורמת לפס נחמד בצבעי הגאווה להופיע בחיפוש כאשר מחפשים מונחים "גאים" כמו Gay, Pride, LGBT וכיו"ב.

גוגל ידועים בחיבתם למחוות קטנות ומקפידים לציין ימים מיוחדים בשנה על ידי שינויים קטנים ונחמדים בממשק החיפוש שלהם, הנקראים גוגל דודל.
רק אתמול עשו גוגל מחווה לממציא מכונת הטיורינג אלן טיורינג לכבוד יום הולדתו ה – 100 הדודל של גוגל הציג מכונת טיורינג שיצרה גוגל לכבוד האירוע, בוידאו למטה תוכלו לראות כיצד לפתור את המשוואה של טיורינג בגוגל דודל המדובר

 

גוגל אוהבים לגרום לנו לחכות בכליון עיניים לדודל הבא, ולנסות למצוא דודלים ו Easter Eggs אפילו כשאין… מעניין מה יהיה המשחק הבא 🙂

 

 

מחאה של תחילת קיץ

הרי ידענו שזה יגמר בדיווחים על אלימות ותמונות כל הנזקים. קיווינו שלא.

תחילת הערב, השעה 20:30, זוגתי ואנוכי מגיעות לשדרות רוטשילד פינת רחוב נחמני, מול הבר-נוער בו בוצע פיגוע הרצח הנוראי בכמה ילדים שכל חטאם היה התלבטות בקשר לנטייתם המינית.
במקום נמצאים כבר אלפים בודדים, שלטים, מגפונים, דגלים דגלים וצעקות שירה. מעגל מתופפים מתחיל וכולם עושים כמה שיותר רעש – הפגנה. הפגנה נגד הסתה ובורות, לא ניתן לאנסטסיה וחבריה לחשוב שאפשר לומר כל דבר בלי לקחת אחריות על מה שקהל המצביעים הבור והחמום שלהם יעשה בעקבות הדברים הללו. מספיק לראות חלק מהטוקבקים בכתבה המקושרת כדי להבין מי הם אותם חוליות חסרות באבולוציה שמדובר עליהם.

לקראת השעה עשר מתחילה ההפגנה שלנו לנוע לכיוון כיכר הבימה כדי להצטרף להפגנה "המרכזית" של המחאה. כמו קודם – תופים, שירים, סיסמאות ושלטים, והרבה הרבה דגלים. ניידת משטרה עומדת על הכביש ואומרת לכולם לעלות אל השדרה ולא ללכת על הכביש, כי רוצים לפתוח אותו. המפגינים כמובן עולים לשדרה וקצת אחרי שוב יורדים את הכביש. הרי ממילא הכביש כבר חסום בהמשך בגלל ההפגנה המרכזית. כאן למרות חוסר ההסכמה, למרות המשחקים ולמרות חוסר הציות לא היה ולו בדל קטן של אלימות, רק הרבה אנשים הולכים ביחד.
את התחושה קשה לתאר, מאות של אנשים צועדים שרים וצועקים, מתופפים ורוקדים, כולם הולכים כאיש אחד לכיוון כיכר הבימה ומתחברים אט אט עם ההמון המתאסף שם.
מרגיש כאילו כולם שם, כולם יפים, כולם שרים, כולם רוצים שלום. אנחנו הולכות להתרענן בגלידה ליד הבימה.
הנוכחות המשטרתית מורגשת מאד, כל הכיכר מלאה בכל סוגי השוטרים.

ואז פתאום מתחיל בלאגן. מתוך הגלידריה אנחנו שומעות פתאום שאון צעקות ושריקות, והמוני אנשים רצים לכיוון הכיכר, מפגינים ושוטרים. ביציאה מהגלידריה רואים מעגל שוטרים ומפגינים גדול ומעורבב, הרבה צלמים בכל מקום גבוה, והרבה שריקות בוז משאר המפגינים ברחוב. אף אחד לא מתקרב לעין המהומה, אף אחד לא קופץ פנימה, כולם רק מנסים לראות מה בדיוק קורה בתוך תוכו של המעגל. כעבור דקה פורצת החוצה מהמעגל חבורת שוטרים תוך כדי גרירה של מפגין על הרצפה הצידה. עשרה שוטרים מקיפים ומחזיקים\גוררים את הבחור ומאחוריהם מפגינים צועקים – אף אחד לא יורק או זורק. כולם שרים לשוטרים שגם להם מגיע יותר, השאר מצלמים.

חמש דקות של שקט יחסי – כלומר רק שירים וצעקות, תיפופים וריקודים בלי אלימות ומעצרים – והנה פתאום עוזבים השוטרים בכיכר הבימה את הכל ומתחילים לרוץ לכיוון רחוב אבן גבירול, הכח נחלק. שמועות על חסימה שמתחילה בקפלן-אבן גבירול עולות באויר ואנחנו מבינות לאן רצו השוטרים, ומתחילות ללכת לכיוון הצומת כדי לראות על מה מדובר. מרחוק אפשר לראות רק ניידת משטרה אחת באופק, אז החלטנו להמשיך ללכת לכיוון הצומת כדי לראות מה קורה, וגם כדי לעשות טיול קטן, ולא לחזור לכיכר הבימה. כשהגענו כבר לצומת היא היתה מלאה במפגינים ושטרים, כאשר השוטרים מנסים לחסום בגופם את המפגינים מלהמשיך לצעוד על הכביש ולהכנס לרחוב אבן גבירול – בכיוון כיכר רבין. זה היה מחזה קצת מגוחך לראות את השוטרים מנסים לחסום את מתקפת האנשים שהגיעה מכל עבר. רוב המפגינים ירדו מרחוב דיזנגוף אל אבן גבירול, אבל קהל רב הגיע איתנו מכיוון אבל גבירול, ועוד הגיעו גם מכיוון כיכר רבין אנשים שכבר חיכו שם. המצב שנוצר היה כמובן מגוחך – השוטרים יוצרים מחסום ומאחוריהם פשוט הולכים אנשים, המחסום לא יכול לחסום את כל הכיוונים, ולא את כל המסה הזאת.

שוב אלימות: שני חבר'ה לבושים כליצנים הולכים בין המג"בניקים והיס"מניקים, מחקים את התנועות ואת הפרצופים, כן, קצת צוחקים עליהם אבל לא נוגעים, לא צועקים, לא יורקים – פשוט צוחקים עליהם מול העיניים על חוסר היכולת שלהם לנטרל את ההפגנה, ועל הניהול הכושל של כל האירועים הנ"ל – שום דבר שמצדיק את קצין היס"מ שרץ אל תוף אחד מהליצנים הללו, נכנס בו והעיף אותו כמה מטרים אחורה אל תוך קהל המפגינים. פשוט רץ אליו כמה מטרים ונכנס בו, כמו משאית. יגיד מי שרוצה מה שרוצה על פרובוקציות, כי לצחוק עליהם אולי זו פרובוקציה, אבל שום דבר לא מצדיק את הצעד שעשה הקצין ואת האלימות שבה השתמש. את זה ראיתי ממרחק של שני מטרים, ואף אחד לא יוכל לשכנע אותי אחרת. זהו גם השלב שבו הוצאנו אנחנו את הטלפונים והתחלנו לצלם הכל, את המון האדם, את השוטרים, ואת המפגש בין ההמון לשוטרים.
גם תמונה נחמדה עם יס"מניק יצאה מזה, אבל יס"מניק אחד נחמד לא מכפר על הקצין מלא האגו והריק משכל שלו.

הקרב ממשיך, מצד אחד השוטרים מנסים לנטרל את המחאה, למנוע מהמפגינים להגיע לכיכר רבין ולפזר אותם. מהצד השני המפגינים שלא באו כדי לחזור הביתה היום מוותרים על צומת קפלן ועולים חזרה לרחוב דיזנגוף תך כדי שהם (אנחנו) עוקפים כל מחסום שנבנה, יש מספיק רחובות בדרך לכיכר רבין והמפגינים מדווחים אחד לשני איפה ישנים מחסומים ונעים בין הרחובות עד הירידה שוב לרחוב אבן גבירול וההשתלטות על כיכר רבין. מהר מאד הכיכר ואלפי אנשים באופק, הרעש עולה, הכבישים חסומים ואלפי אנשים מכסים את הכיכר ואת הכביש שלידה. הנהגים במכוניות שנתקעו באמצעה של ההפגנה יש לציין מראים תמיכה, מצפצפים ומוסרים בהצלחה – אמרנו כבר שאין אלימות?
ושוב עולה רעש גדול, המפגינים עוברים את כביש אבן גבירול אל הבניינים ומתחילים לעשות רעש בכל צורה אפשרית, בדפיקות על הקירות, העמודים והפחים, על כל דבר שעושה רעש. אף אחד לא קופץ על אף שוטר, רק דפיקות על קירות וצעקות רמות – רעש עד השמיים, וכמו מקודם מדי פעם נכנסת קבוצה של 20 מג"בניקים בדחיפות וריצה אל תוך קהל המפגינים ויוצאת משם גוררת עוד מפגין שלא ברור מה עשה. ואחריהם קהל אנשים צועקים ושורקים ודופקים על העמודים. השוטרים טוענים שהיו שם סלעים ואבנים, אני לא יודעת מה אתכם אבל עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שראיתי סלע זרוק באבן גבירול, ככה רק מחכה שירימו אותו ויזרקו אותו על שוטר. במילים אחרות – בולשיט. קללות בטוח היו, צעקות בטוח, שירים בטח ובטח – לא נזרקו אבנים ובטח שלא סלעים.

והנה הגענו לדיסקונט, שוב חבורת שוטרים פורצת פנימה, שוב נגרר מפגין החוצה, השוטרים משתלטים על הכניסה לבנק ומשם יוצאים לתפוס מפגינים ומושכים אותם איתם – אף מפגין לא בועט ובודאי שלא זורק חפצים על זכוכית הבנק, אף אחד לא מנסה לעשות נזק לבנק. מכונית מנסה לעבור על הכביש, למרות שהכל חסום, הנהג יוצא מהאוטו ומתחיל לצעוק על המפגינים (חכם), הילדה בתוך האוטו מתחילה לבכות, הנהג הטיפש נכנס חזרה למכונית ונוסע לאט לאט עד שהוא מגיע אל מחסום השוטרים שנותנים לו לעבור ולהחלץ. המפגינים חולשים כבר על כל הכיכר, מתחת לבניין העירייה באמצע הצומת מוקם אוהל סמלי, המפגינים רוקדים לידו קצת וממשיכים במצעד, היעד – לא ידוע אבל צועדים, אומרים שלכיוון איילון.

בשלב זה השעה היתה כבר די מאוחרת ואנחנו החלטנו לפרוש לביתנו, ההפגנה נמשכה עוד אחרי, נתיבי איילון נחסמו קלות, ונזק נגרם לחלון בנק הפועלים שגם היה בדרך. אחרי מה שראיתי ליד בנק דיסקונט ובכיכר הבימה משום מה הגרסה של השוטרים שנזרקו שם סלעים ובעטו בחלונות נראית לי הרבה פחות אמינה מהגרסה של המפגינים בה הכח שבו השתמשו השוטרים גרם לכל הנזקים המשניים. ככה זה כשאתה משתמש בלובי של בנק כתחנת עיכוב ומעצר.

ולמען האמת – עד אתמול בלילה הייתי במחנה ההוא, הזה שאומר שהמפגינים באמת מחפשים יותר מדי את הפרובוקציות והמעצרים. זה נגמר.

בבוקר כמובן כל הכותרות זועקות אלימות, וכולם מאשימים את המפגינים שהיו צריכים להיות תרבותיים. ובכן, בתור אחת שהיתה שם אני יכולה לומר בוודאות שכל אלימות שראיתי באה מצד השוטרים במאת האחוזים.
אפשר לדבר על פרובוקציות עד מחר, אבל שום פרובוקציה לא מצדיקה את כמות והיקף הכח שהופעל אתמול כנגד המפגינים, שלא לדבר על כמות המעצרים. המשטרה אתמול לא עשתה סדר, ולא שמרה על זכות העם להפגין, המשטרה אתמול הגנה רק על האגו שלה, בקנאות.

והרשת גועשת – קצת מתגובות הגולשים על ההפגנה של אתמול

הרי כולנו יודעים מה יהיה עכשיו

זו הרי לא הפעם הראשונה שאנחנו פה.
עוברת תקופה, היעלמות, חזרה קלילה – לפעמים חזרה לשם היעלמות לשם חזרה בשנית, ואז נופלת ההחלטה: צריך לעבור דירה. יותר מדי אנשים כבר מכירים, יותר מדי מכירים כבר מכירים אם להיות מדויקים.

הפעם אני חווה דילמה קצת שונה, פשוט כי אני לא בטוחה שאני רוצה לוותר על שם  המתחם הנוכחי. הוא מוכר, הוא נחמד, הוא קצר, והוא גם בשימוש אצלי במיילים בנוסף לאתר. האם לא הספיקה כבר ההתעללות שלי בכל מכרי שנדרשים כל תקופה מסויימת לעדכן את כתובת המייל שלי ששמורה אצלם?
ומצד שני, להתחיל מחדש באותו המקום? משהו נראה לא לגמרי הגיוני בזה.
דף חדש הוא דף חדש, לא דף שמחקו את מה שהיה כתוב עליו והנה כותבים עליו שוב, לא?

אז מה אעשה? אולי פשוט אחזור לכתוב פה? אולי פשוט אמשיך לכתוב על מה ואיך שבא לי ואתעלם ממי שמכיר אותי ואולי קורא כל מיני וידויים? אולי באמת.

 

מה שבטוח שלא משנה מה אחליט, ואיך שלא יהיה – לכל הפחות יהיה פה שינוי עיצוב. את זה אני יכולה לומר כרגע בבטחון מלא!
עכשיו אני רק צריכה למצוא עיצוב שיראה לי טוב.. את אלו מאד קשה לי למצוא, במיוחד מתורגם לעברית (ואני מנסה להמנע מפרויקט תרגום נוסף)

 

צריך לחשוב. רעיונות?

מה עושים כשהמוח לא רוצה לעבוד?

לכולנו יש את הימים האלה.
קמנו בבוקר, עולם כמנהגו נוהג, הכל נראה תקין ועם זאת משהו באויר מרגיש קצת אחרת.
לאורך כל היום אותה תחושה רודפת אותנו, ולמרות שהיא לא מפריעה ממש במהלך היום היא משרה אי נוחות בלתי מוסברת, כזו אי נוחות שאי אפשר אפילו לדעת אם היא באה בטוב או ברע, ובעיקר מה שהיא עושה זה למנוע מהמוח שלכם להצליח להתרכז באמת לעומק במה שהוא צריך להתרכז בו.

כן כן, הימים האלה שבהם המוח לא מתחבר לשאר הגוף.
אתם שם, אתם עושים, הידיים זזות, הפה מדבר, דברים קורים מסביב… אבל אתם לא באמת באמת שם.
אתם לא חסרי איפוס לגמרי, אבל גם לא לגמרי שם, שזה מה שגורם לתחושות המוזרות.. חצי הילוך, חצי קלאץ'
– איך שלא תקראו לזה, היום התפוקה שלכם כנראה תהיה נמוכה יותר אם העבודה שלכם קשורה ליצירה ומחשבה.

אז כזה.

למזלי אצלי למידה היא חלק בלתי נפרד מהמקצוע וקריאת בלוגים ומאמרים, קריאת עדכונים ברשת ושלל אתרי חדשות אינטרנט נחשבים אצלי לעבודה שוטפת. גם אם לא כתבתי בעצמי מאמר היום, גם אם לא השגתי עוד כמה קישורים, לפחות יש לי דרך לעשות משהו יעיל למרות שהמוח מסרב לשתף פעולה.
לכן בימים שכאלה אני מוצאת שהדרך הכי טובה להתמודדות עם הבעיה היא פשוט להרגע ולעשות דברים אחרים,
לפחות עד שהמוח מתפנה למה שהוא באמת אמור לחשוב עליו. הרי אחד מהיתרונות של עבודה בקידום אתרים הוא
שזו עבודה שאפשר לעשות אותה בכל שעה ביום, ועיכוב של כמה שעות הוא משהו שאפשר בקלות לפצות עליו אחר
כך, בניגוד להרבה תחומי תעסוקה אחרים.

לכן ביום שכזה אני אקרא מאמרים ובלוגים שמזמן לא קראתי, אתעדכן בכל חדשה ומבזק ממה שמעניין אותי, ואתן
למוח שלי לנדוד ולתהות על משמעות הדברים, הרי זו גם למידה.

אז אני פותחת לי רדיו, נכנסת לעיתון שלי לראות מה חדש, מתעדכנת בטוויטר ומשתדלת מאד לא לתת למוח הסורר
שלי להסחף פנימה, כותבת איזה פוסט סתמי (אהמ) בבלוג, ובין לבין מנסה לעשות את כל מה שצריך. היום קשה
לדבר על להגדיל ראש, הרי מכאן התחלנו.
קוראת עוד פוסט ועוד חדשה, משתקעת בדיון על קישורים חיצוניים ועוברת ממנו לדיון על מתי יהיה העדכון הבא
של גוגל. ברוב המקרים מתישהו במהלך היום תכה אותי המוזה הנעלמה בידה הענוגה ותגיד "הגעתי!" ואז אוכל לשבת
ולעבוד קצת על תכנים איכותיים לאתרים של הלקוחות, על לענות לשאלות של אנשים בכל מיני פורומים, על להשקיע מעצמי כדי להעשיר אחרים – הדברים שמהם בנויים קישורים.

 

והנה, לאט לאט אבל די בטוח – עבר לו היום.. שלום שלום 🙂

 

SMX Israel Baby

הנה זה מגיע, ממש מעבר לפינה, ביום ראשון הקרוב מתקיים כנס ה – SMX Israel בירושלים ועבדתכם הנאמנה
(למי יותר למי פחות) תהיה שם. בשעות הבוקר סביר להניח שאהיה קצת פחות נחמדה, באיזור הצהרים
כבר בטח יהיה בסדר 😉

כנס ה-SMX הוא כנס שנועד בעצם ליצור מפגש בין מקדמי אתרים, אנשי שיווק באינטרנט, אנשי ניו-מדיה (כמו שקוראים למשווקים ברשתות חברתיות היום) ועוד מתעניינים – והכל תוך כדי שאנחנו נהנים ממגוון הרצאות על נושאים וכלים הקשורים לתחומים הנ"ל, שמועברות ע"י מומחים מהתחום.
הכנס נחשב לטוב והמקצועי ביותר מהכנסים שמתקיימים בארצנו ועוסקים בתחום השיווק באינטרנט (בדומה
ל – Sphinncon), וההגעה מומלצת בחום לכל מי שעוסק בתחום ומעוניין להתפתח בו, הן מבחינת ידע והן
מבחינת היכרויות וקשרים (נטוורקינג אם תתעקשו)

השנה זו הפעם הרביעית שהכנס מגיע לישראל, ואתם מכירים אותי – שמעתי 4 ישר החלטתי שהשנה אני הולכת 😉
עברתי כמו ילדה טובה על רשימת ההרצאות ובחרתי לי מסלול – לשמחתי כמעט בלי התלבטויות וכפילויות, ואני
מתכננת לדבוק בו.

להלן התוכנית:
בתור התחלה תוכלו למצוא אותי בהרצאת ה – SEO: מהבסיס למתקדם

אחרי מנוחה והפסקה סביר להניח שאלך לרענן את עצמי קצת ב – SEO בעברית.
עם כל ההתמחות שלי בשוק העולמי קצת התרחקתי מישראל, ואני אומרת שאולי דווקא מישהו כן יחדש לי משהו כאן.

משם אעבור להרצאה ספציפית על בניית קישורים, למרות שאולי אחליט לבקר בהרצאה על אנליטיקס ודפי נחיתה

ההרצאה לאחרי ארוחת הצהרים מתוכננת להיות על SEO בשיטות Black Hat ולדעתי תהיה מעניינת ביותר, אבל
אולי אלך לשנו"צ בהרצאה על פייסבוק, טוויטר, וגוגל+

ההרצאה שתנעל בשבילי את הכנס תהיה כלי SEO, בהנחה ואשאר עד אז, למרות שדווקא בסבב הנעילה
כל שלושת ההרצאות יכולות להיות מעניינות מאד.

זהו, זו התוכנית. אני מקווה להנות וללמוד, להכיר אנשים ולפגוש הרבה חברים שלא ראיתי מאז הכנס הקודם.

מישהו צריך טרמפ? 😉