Archive for קודחת

יש תאריכים וזה…

אוך, כמה לחוץ כמה נחוץ…

זהו, היום סגרתי טיסה + מלון לארבעה לילות באמסטרדם (עיר הקודש) לזוגתי ולי. Exhale.
הכסף ירד מהויזה, ולמה שהם יתנו לעשות בתשלומים, לא, תשלום אחד, בום, ככה זה שמזמינים מאתרים בחו"ל,
חצי כסף אבל בבת אחת.

אז נהיה באמסטרדם. המלון שסגרתי לנו נמצא ליד הוונדל פארק והרמברנדט פארק היפיופים, וליד כל מיני מוזיאונים שיפתי תשמח לראות. איך יכול להיות שכמעט שלושים ועוד אף פעם לא היתה באמסטרדם? אפילו שלא מעשנת, לא קשור.. כל כך הרבה מה לראות, באוירה כל כל רגועה ויחודית. כל כך הרבה תרבות ומוזיאונים.. מוזר קצת.
מילא, הנה הפעם הראשונה, מעניין איך יהיה לנו. בטח יהיה כבר קר, שם אוקטובר זה כמו שיא החורף אצלנו..
סוף סוף יהיה מה לעשות עם המעילים שלי, בשביל זה אני קונה אותם הרי, בשביל הגיחות הקטנות האלה למקומות עם החורף האמיתי.

אוף כמה שאני מתגעגעת לעיר הזו, עצירה קטנה של חצי יום בפראג לא תדכא אותי (רק קצת) מהשמחה של להגיע לשם. זה יהיה בערב, בטח אגרור את המסכנה לישיבה ישר כשנגיע.. נו מה. בטח היא תצפה לזה, נו מה 😉

* נ.ב – נמאס לי, אני מורידה את הכפתור של גוגל+. אין לו כלכך שימוש, ממילא הרשת הזו די מקרטעת, וגם הוא עושה לי בעיות עם הקוד של האתר. שלום שלום.

עולמות מתנגשים

הגיע הזמן קצת לחתוך בבשר (יכול להיות שאני רעבה).
לטעמי מתחלקים סוגי האתרים בעולם, בצורה הכי שרירות, לשלוש קטגוריות:
הראשונה – כלל האתרים – אתרים רגילים, בלוגים, אתרי מידע ועסקים..
רוב האתרים ה"רגילים" ברשת, כמו האתר הזה, האתר של שופרסל, CNN, וכו'
השניה – אתרי המיץ של הזבל – אתרי מכירות מפוקפקים – מה שאני קוראת אתרי ספאם.
קטגוריה זו מתחלקת לשלוש תת קטגוריות עיקריות: הימורים, פורקס, ותרופות.
הימורים: אתרים שבהם ניתן להמר על מירוצים, משחקי פוקר, שש-בש, בלאק ג'ק, וכל דבר שאפשר להמר עליו.
פורקס: בעיקר השקעות בבורסות וירטואליות, מזימות פיננסיות למיניהן
תרופות: אתם מכירים את זה – ויאגרות על סוגיהן, משככי כאבים, מרגיעים, מעוררים ועוד מכל הבא ליד – סמים לכל אחד עם כרטיס אשראי.
השלישית – כל מה שלא הזכרתי עד כה, אתרים שנמצאים באיזור הדמדומים בין ספאם למידע או שימושיות, אתרי ספאם עם כבוד עצמי (שלפחות נראים רציניים) ושכאלה.

בתור מקדמי אתרים יוצא בדר"כ לאנשים כמוני לעבוד (ולייעץ) במגוון סוגי האתרים הללו.
לאלו הפרילאנסרים לפעמים יש כמה אתרים כאלה משלהם, מכל קטגוריה.
בלוג, אתר שיווקי, ואולי כמה אתרים שבהם הם מוכרים כל מיני שירותים או מוצרים בשביל תוספת רווחים.
רוב מקדמי האתרים עובדים עם אתרים רגילים, בין אם זה אתר החברה שבה הם מועסקים, או אתר של לקוח.
לרוב זה יהיה אתר עסקי, אתר שיווקי, המספק מידע על העסק, אולי חנות מקוונת של העסק, אבל זה יהיה המקסימום.
למעטנו יוצא גם לעבוד, לפחות למשך תקופה, באתרים השייכים לקטגוריה השניה, אתרי הספאם.
למה אני קוראת להם אתרי ספאם?
כי נראה כאילו כשזה נוגע אליהם כל חוקי הקידום המוכרים לנו פשוט כבר לא כלכך תופסים.

לאתרי הספאם ברוב המקרים לא כלכך חשוב הקידום בגוגל, יאהו הוא מבחינתם הקרקע הפוריה, ולא בגלל ה – Local. יאהו הוא קרקע פוריה בגלל שהאלגוריתם שלו שונה משל גוגל ועדיין ניתן לעבוד עליו עם ספאם – קישורים אוטומטיים מכל מיני אינדקסים נידחים, רשתות חברתיות, וכל מקום ברשת שיתן לשים בו לינק. יאהו לא יתעלם לכם מהאתר אם אתם קונים קישורים בחוות קישורים ואתרי פורנו – ליאהו לא אכפת – ויאהו הוא מנוע החיפוש מס' 2 בארה"ב, זה הרבה.
בגלל הנושא הזה מקדמים רבים זונחים את השיטה הקלאסית של הקידום, בה "התוכן הוא המלך".
בתוכן צריך להשקיע, בקידום אתרים אמיתי צריך להשקיע, להראות מעורבות, לפתח ולעורר דיונים – להביא תנועה אמיתית ואיכותית לאתר, כי קידום קלאסי הוא לגוגל וגוגל רואה הכל.
מקדם אתרים יודע שכאשר הוא מקדם אתר במטרה לעשות אותו איכותי, השיפור במיקומים בגוגל יתבטא גם במנועים האחרים.
מקדם אתרי ספאם יודע שגוגל כנראה בכל מקרה יתעלם ממנו בגלל תוכן האתר, הוא יודע שחבל לו להשקיע מאמצים באיכות אם הוא יכול להביא כסף ומכירות (כי אם תשימו לב בקטגוריה הנ"ל רשומים רק דברים הקשורים לכסף) מיידיות למוצר אחד, אם הוא יכול להעלות עשרות אתרים כמעט זהים לאויר ולקשר מאות פעמים בלי להשקיע בכלל בתוכן האתר מעבר לקישור לקניה והסבר קצר על המוצר – יאהו יאהב את זה, אז למה בכלל להשקיע?

בתור מקדמת אתרים יצא לי לעבור על כל הקטגוריות ותתי הקטגוריות. יצא לי לעשות זאת בתור שכירה ויצא לי גם בתור פרילאנסרית. בתור פרילאנסרית מעולם לא נפלתי אל תוך הקטגוריה השניה, לשמחתי.
במקום עבודתי הנוכחי, לעומת זאת, כל האתרים שייכים לאותה קטגוריה שניה, קטגוריית לכלוך הקארמה, קטגוריית ההימורים, משככי הכאבים, הסמים, ומזימות הפירמידה. בהתחלה עוד חשבתי לנקות הכל, לקחת שחור ולהפוך ללבן, לקחת את כל האתרים (ויש המון) ולנקות אותם מהזבל, להשאיר מידע שימושי שגם גוגל יאהב, ואם גוגל יאהב…
לא לתדהמתי אבל בהחלט לצערי גיליתי שאכן ההשקעה היא כמעט חסרת פוטנציאל, משנית. גיליתי שאפשר להשקיע ולנקות אתרים, אבל שהרבה יותר קל פשוט להגדיל את המכירות באותן דרכים לא דרכים עם תוכנות לא תוכנות (והמבין יבין), ועדיף להשקיע במכירות קודם, ואז אם יהיה זמן אז אולי קצת באיזה אתר שגם גוגל יאהב.. לא קריטי, מי זה כבר גוגל.
קשה לי עם זה קצת.
קשה לי עם זה שזה מצליח
, הזבל הזה, ואני באיזשהו מקום מקווה שגם יאהו באיזשהו שלב יאפסו את העניינים.

העם דורש

ראיתם מה זה? פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת
חודש וחצי באוהלים, ונראה כאילו אין כוונה לוותר, העם דורש צדק חברתי.
העם התעורר ונזכר שבכלל רע לו, ולא ברור לו מה הוא עושה כאן ואיך הכל נהיה ככה.

אני זוכרת כמה פעמים שאלתי את עצמי איך לעזאזל אנחנו חיים ככה, איך אנשים חיים בשלום עם המחירים, והחינוך המתדרדר והממשלה, איך?
אני זוכרת מתי בערך הבנתי שהסיכויים שלי לקנות בית בלי להשתעבד למשכנתא של 40 שנה במקרה הטוב שווים בערך לסיכויים שלי ללמוד לעוף, ושזה בערך היה הקש שגרם לי להתייאש מהמקום הזה אוכל יושביו, ולהגיד "בסדר, אז הפואנטה היא פשוט להעביר את הזמן, פאק איט. הבנתי כבר מזמן שככה זה כאן".

ועכשיו הם קמו, פתאום, כולם – כולנו. עכשיו העם דורש..

אתם יודעים מה עושים לחיה דורשת? מרביעים אותה. כדאי שנזהר..

 

 

פעם ראשונה

כבר כשהייתי בדרך אמרת שיצאת לסיבוב כדי להרגיע את העצבים.
לא רצית להגיד על מה העצבים, אמרת שתסבירי אחר כך, בבית. אמרתי טוב.
בפנים כבר התעצבנתי. כשאת כועסת על מישהו את בדרך כלל מספרת, ואם את לא מספרת את כנראה כועסת עלי.. אבל אם את כועסת עלי דברי לעזאזל.

מן הסתם לא היתה חניה באיזור הבית. חניתי איפה שאסור, ככה זה עם העצבים – אחרי זה, כשנרגע,  אני אצא לחפש חניה, אולי מחר בבוקר. עכשיו אין לי עצבים לזה, הם עסוקים במשהו אחר לגמרי. עכשיו הם רוצים להגיע הביתה ולהבין מה קרה בחצי שעה שהיית שם ואני לא, ועד שיצאת.
ניתוח זירת פשע.
היה די ברור שהרצפה בכניסה עברה איזשהו נקיון, בטח אחד הכלבים לא התאפק.. תוהה לעצמי אם זה מה שהעלה לך את הסעיף. בהתאמה, שטיח הכניסה למקלחת נמצא בתוך האמבטיה, מחכה לשטיפה. מנסה לראות לתוך המטבח, סימנים של הרס, לכלוך.. לא. בתוך המקרר מונח האורז ששכחתי להכניס לפני שיצאתי, ממשיכה לתהות לעצמי.
המטאטא עדיין בחוץ במרפסת, איפה שהשארתי אותו, אולי בכלל לא היה כאן בלאגן?
כתם בלתי מזוהה על הספה, ריח של רוטב, מנסה להזכר מתי הזמנתי אוכל ומה הוא היה כשהיה לו רוטב כזה.
מבט בשקית האשפה מזכיר לי את מוזס, ריח של ערבוב של רטבים. לא זוכרת שהשארתי שאריות מהמוזס באיזור האכילה.

עדיין לא חזרת. מאכילה את הכלבים, מנקה קצת מסביב, הולכת למקלחת ומתחילה לשטוף את השטיח.
העצבים מחכים שתחזרי.
אחרי השטיפה תולה בחוץ ליבוש, ורוחצת ידיים, את חוזרת. מוזר באויר.
לא כלכך מנשקת, לא כלכך מתייחסת. נכנסת לרחוץ ידיים.
אצלי מתעורר השדון הקטן שלי, זה שתמיד מגיע לשם בזמן כדי להגיד Fuck it.
היא רוצה לעשות פרצופים במקום לדבר? שתעשה.
היא רוצה ללכת לחדר לשבת מול המחשב ולהתעלם? שתלך.
כשתרצה היא תבוא.
לא מסוגלת, הולכת לחדר מחשב לראות מה קורה, לוקחת לי משהו בדרך כתירוץ וחוזרת לסלון.
יוצאת. סגרתי אחרי את הדלת טיפה חזק מדי כנראה, והיא נתקעה. אחרי כמה דקות את נאבקת בה קצת ויוצאת תוך נזיפת משהו עם טריקת דלת. אני עונה שלא טרקתי.
את מתעלמת והולכת לחדר השינה, אני צועקת אחריך "מה?!", את לא עונה.
אני לא יכולה יותר. הולכת לחדר השינה ושואלת "מה קרה? אפשר להבין?"
ואז את יורה – האורז ששכחתי להכניס למקרר, שקית הזבל שלא הוצאתי ושקית המוזס שהכלבים הורידו מהשיש והחריבו ממנה את הרטבים שנשארו, הכלים.
אני רוצה למות.
חושבת על אותם ימים שהייתי בבית, וניקיתי וסידרתי וכיבסתי כדי שתחזרי מהעבודה לבית נקי, כועסת עליך.
יורה משהו על הכלים והזבל ויוצאת.
ואז חוזרת, אומרת לך את אותם דברים. את אומרת לי "לא בשבילי את צריכה לעשות, בשבילך, שיהיה לך נעים"
אני אומרת שלא הכלים אלו הם שעושים לי נעים. הולכת.

כמה אפשר להתבשל, כמה אפשר לתהות, כמה?
אבל על זה? על זה כל העצבים שלא נרגעו אפילו אחרי כל הטיול?
את הולכת לחדר השינה, לא אומרת לילה טוב.
אני שואלת את עצמי מה אמרת אז – לא לתת לך ללכת לישון כועסת, או לא לתת לך לצאת מהבית כועסת.
מחליטה שזה היה לישון, הולכת לחדר השינה. "באתי להציק"
לפחות קצת החזרת ליטוף כשבאתי, נשארת בספר. חיכיתי שתסיימי את העמוד, הרי יש סדרים פה.
סיימת את העמוד, או שהחלטת אחרת, אבל פתאום ראיתי שאת מסתכלת עלי. החלטתי להתחנף.
התחלנו לדבר, אמרתי שאנסה לשפר את המצב, עדיין מנסה לחשוב מה בדיוק לי מפריע, לא יודעת איך להגיד.
סוג של שיחה ארוכה, הרבה שתיקות. אני כבר לא יודעת מה את רוצה, כואב, מוזר.
בסוף אני מלטפת אותך, את מחבקת קצת חזרה, אני עדיין לא יודעת מה את רוצה.

הלכת לישון, הלכתי להזיז את האוטו מהחניה האסורה, דווקא מצאתי די מהר ויחסית קרוב, זה נחמד.
חזרתי לבית ישן, מבולבלת, עדיין לא מסוגלת לחזור למיטה, לידך. רוצה, לא יודעת אם את.

זבוב על הקיר

את יודעת שאת יודעת לכתוב.
את לוקחת את העט ביד, מניחה על נייר ויוצאת אומנות.
את מניחה את האצבעות על המקלדת, וזורמות מילים, פסקאות, שירה – ריקוד.
את מראה לי דברים שאת כותבת, גם אם זה משהו שעוד לא מוכן, את יודעת שאת יודעת לכתוב.

זה מדהים אותי, וזה מטריף אותי.
זה בא לך כלכך בקלות

אני מתה על זה.

אין הרבה דברים שיותר מרתקים אותי מלשבת ליד אדם שכותב ולהסתכל עליו. לראות איך המוח עובד, מאיפה ומתי באה המילה ההיא, המשפט ההוא, בניסוח הזה. רוצה להיות זבוב על הקיר, אבל שבב קטן בתוך המוח עדיף בהרבה.. מרתק, מדהים. לכל אחד הסגנון שלו, ולמה – אני רוצה לראות הכל, מאיפה זה בא, לאן זה הולך, ואילו תחנות היו בדרך.