דירה חדשה

קשה לתאר..
בית חדש כאן, בית חדש בחיים, חדש חדש חדש!

ללא ספק זו אחת התקופות ההזויות ביותר שעברתי בחיי, יש רגעים שאני מרגישה שאני פשוט מסתכלת על הכל חולף עלי מהצד. אנשים שבאים והולכים, מדברים איתי, אומרים דברים, אני עונה, אורזת את הבית, פורקת את הבית, מנקה, מסדרת, יוצאת, עובדת.. והכל כאילו חולף ליד. מעניין כמה זמן ימשך ההלם קרב הזה שאני נמצאת בו, זה לא שאני לא אוהבת את התקופה הזו, זה בדיוק מה שאני כן אוהבת – חידושים, מעברים, שינויים, עניין.. אבל זה הכל כלכך הזוי

פאק הייתי נשואה עד עכשיו!
במשך כמה שנים טובות לא נתתי להעצמי להרגיש את העולם, לא התחברתי אליו, להיפך, התנתקתי, התחבאתי בבית החם שהיה לי..
עכשיו אני חוזרת להיות ולעשות מה שהייתי ועשיתי לפני, פתאום אני חופשיה, וכיף לי, ואין לי רגשות אשם שכיף לי..
אז למה ההלם? למה אני עדיין מרגישה כמו צבי טקסני מצוי שפתאום רואה מולו טנדר טקסני מצוי?

זה מצב שעוד לא יצא לי להיות בו, להרגיש אש בוערת מצד אחד, וקפאון מהצד השני. יכולה לעשות הכל, לא יודעת מאיפה להתחיל, רוצה כלכך הרבה, הכל.
לפחות רשימה כבר יש. היא תגדל ותגדל, השאלה היא מה ימחק ממנה ובאיזה קצב… בואו נראה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *